היא היתה שם ואיתה היגון והצער.
את גופי כיסתה בגופה הרך.
עורה על עורי נמעך.
מחצה וקירבה כאילו ניסתה להכיל.

ביקשה אותי, אותי רק ללילה ההוא.
אבל אני לא, מסרב להענות לחולשות שלי.
נמשכתי אליה וצהלתי על חוסר שיתוף הפעולה.
בכיתי כשהיא ניסתה בשנית.

הגב שלי אליה, והיא ערומה.
רק במוחי החשוף דמותה עוד עולה.
לא, אני לא ניצלתי אותה, למרות שהמילה כבר הוטבעה.
שכבתי שם ללא ניע, היא - יבבה פלטה מגרונה.

לילה שלם ללא שינה.
אישונים מורחבים מרצדים בין קירות ותיקרה.
חיבוק קר ודממה, נשמה בין סדן למחרשה.
אבל בבוקר התכחשות לכל מה שהיה.

אולי הצער גדול ואין לו מפלט, או ברירה.
אולי שמחתי על חוסר התנועה שפקדה.
אבל האמת נחשפה בשתיקה, צעקה מתוך גופות ללא תנועה.
משחקי אהבה-שנאה נשארו אצלי בגדר המלצה.