ושימותו כולם...
אבא, אמא, קרובי משפחה למיניהם,
חברים, חברות ואפילו אלו שהיו סתם סקס מזדמן.
לא הייתי חס על אף אחד,
כבר מזמן מאסתי בכולם....
בובות חסרות תוכן שכמותם.
רוקדים לצלילי מנגינה צוענית, אבודים בחלל האינסופי,
ובכל זאת, מחשיבים עצמם לבעלי דעה בכל נושא ועניין.
איזו שטות...

הייתי עובר ערום ברחוב הראשי, מסתכל על גופותיהם
חסרות החיים מוטלות על המדרכה, בעיניים מזוגגות,
כמו מביטים אל עבר אופק אינסופי.
הייתי עובר כך, לא לוקח דבר...
ורק הרוח הקרירה של אחר צהרים אביבי...
עכשיו... כבר קל יותר לנשום.