אל מול השמש הלוהטת שצובעת
הקסגון את הרחוב
נכנעתי נואש
ובלי לומר מילה.
צפיתי בה
קולפת איברים בנחישות
קולה הרך בישר נועם
בנחרצות כילתה הכל.
לא יכולתי עוד.
מסעי נקטע מבעד זגוגית צרופה
דמי נקרש בזווית העליונה
של קליידוסקופ שלו
מונח בקצה שולחן.
מחריצי מכונית בוערת
הבליח טורקיז אל ניצוץ עיניי
הילכתי קסם על זאת
ופניתי ממשוש חיי
זוג זקנים נאחזו
זו בזה
בוץ חולני טובע בחול בוצני
האחד שוקע באחר
גל חמוץ עלה בי
כשחלפתי
ולא הרעפתי מבט.
יומי חובק את יומה
געגועים מקוננים בליבי
כל יומי אמתין לאהובה
כל רצוני הוא לראות את השמש
כשיום תם.
שמלת ערב אחזה בה, היפהפייה
וחסה על גופי בדומייה
שואלת ליומי מבין כל בני האדם
נעלמת מאופקו של ים.
(בדרך המוכיחה שהייתה זאת אלה) | 