עדיין זוכרת את ידך בידי
את תחושת שפתייך
עזרת לי לגלות עולמות חדשים
עולמות שהיו חבויים
חבויים בתוך תוכי
לא איפשרתי להם לצאת
אולי פחדתי
אולי הכחשתי
זה לא משנה עכשיו
כי את פה איתי

עדיין זוכרת את החיוך המדהים
חיוך שגורם לי לחייך בלי שום סיבה
זוכרת את החיבוק של הפעם הראשונה
חיבוק תמים
לא חשבתי שהוא יסתיים כך

עדיין זוכרת את התחושה שנתת לי
באותו יום במצעד,
הרגשה של לא חשוב מה יהיה מחר
העיקר שאנחנו פה עכשיו

אף פעם לא האמנתי במחוייבות,
מוזר איך דברים משתנים...