אני צריכה ללמוד סבלנות מהיא,
יש לו המון בחורות שנקרות בדרכו,
הוא נראה טוב, מקסים ומלא קסם וסטייל,
בחור חרוץ ועל רמה.

טבעי שיהיו רבות רודפות את שבילי העפר בהן מדשדשות רגליו.
אני חושבת לחכות על איזה ספסל בצד, לתת להמונים לעקוב אחריו,
להריח את גופו לחוות חיוכו הבלתי אפשרי, להרגיש קסמו וכשרונו.
וכשהוא יפסיק להיות סומא מכל עודף הבחורות היפות שבעולם.
בעודו צועד בשביל חיו מוקף בחורות המחבקות אותו
מאכילות אותו ענבי תשוקה נוטפי טל,
נוצצים באור התאווה.

בעודו מתענג על גלידות בשר חמות
לשניה אחת בעודו מוקף בכל העונג הזה,
יסיט מבטו הרווי לעולם שבצידי השבילים.
ופתאום יראה אותי רגועה על ספסל אקראי,
מדפדפת באיזה ספר באיזו נשמה באיזה רגש ואיזה מקום,
מסיטה לשניות מבטי מהספר. מרגישה שמביטים בי.
התפוצצות ברורה של השמיים שלו מולי הלא נסחפת,
מגניבה חיוך קטן איליו.

רואה אותו נופל, רואה אותן נושרות מעליו
כמו עלים צהובים בזמן שלכת בריאה
עיניו מסתחררות ברוח עיניי.
אני חוזרת לקרוא,
הוא ניתק מכל העונגים הגדולים שידע
ומתקרב למקום בו אני נמצאת,
מתקרב בנימוס סתור שיער ונשמה.
מחייך אליי חיוכים, ואני לא נסחפת מידיי,
רק מקרבת את הספר לאמצע, לחלוק איתו שירה.
והוא לא מביט בספר, אלא בי .
מבט מלא אהבה והערכה
מאוהב ומחפש בפניי עוד פרטים.

ההמתנה והשתיקה הזמנית שלי,
עתידים להביא לי המון שמחה אם תהיה לי סבלנות.
אם הוא האיש שלי, או איש של
גלידת הבשר המזדמנת הבאה
זמנים יגידו.

העניין הוא לתת לזה זמנים,
לחכות בשקט בשקט
לזמן שבו הוא יתאהב בי מרחוק,
ילטף את התמונות שלי בקצוות עיניו
ושוב ושוב יקבל תזכורות געגוע ותשוקה
מאיברים משתנים בגופו
עיניים ושערות שיסמרו,
פטמות זקופות.
והפתעות מכנסיים מופתעות !

רק עוד קצת סבלנות ...