יושב מול מכתש גדול פתוח
רוחות השמים עופפו אותי
ניזרק על הגב מביט בכוכבים

אבק כוכבים נכנס לעיני
שואף את שביל החלב
מחזיק קומקום בשמים

מביט ורואה חיים פראיים
חגלה חגה לה בשמים
צמחים יוצאים יש מאין
כשהסלעית עפה לה בשמים

הזמן עומד מלכת
כמו שמשות השמים
יש כוכבים שמתים לאיטם
לא ממהרים להעלם מהיקום

מתברר שאנו אבק כוכבים
עם מטרות מצב רוח וכיוון
לא מתביישים ללמוד מהקדמונים

סבא ירח עלה לאיטו
עם חיוך מתוק מאוזן לאוזן
הוא ראה כבר הכל
הוא מאוד מנחם