אני מרגישה שאני כלואה בתוך כלוב שבניתי לעצמי.
אין לי יותר כוח לכלום.
אולי יבוא יום ואני אחזור.
אולי אני אפרוץ את הקירות ואצא לעולם עם חיוך על הפנים.
אך הפעם לא אעשה זאת בלי מגן וחרב.
מגן חזק שאבנה לעצמי כדי שיגן עלי מהרוע, השקר והכאב.
חרב, שתתן לי לי את הכוח להלחם בחזרה.
למה שלחת אותי לכאן עירומה?
למה שלחת אותי בלי כלום?
אנשים סביבי זורמים במורד החיים אבל אני נשארת מאחור.
יש חיים כל כך יפם בחוץ,
אך אני בתוך הכלוב.
סגורה בתוך עצמי.
לא רואה, לא שומעת , לא מדברת.
אני יודעת שיש לי את הכוח, אני יודעת שיש לי את הרצון,
ובכל זאת, כאן אני.
בתוך הכלוב.
הכלוב שבניתי לעצמי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.