ח. אורורה / מחילה |
עמוק בלב ים
ואפקירה בעריה
להתחבט בין שברי גלים,
להיקרע בין סלעים זקורים,
עד כי תגווע נשמתה
ותיעלם באנחתה
ולא אדענה לעד
במחשבותיי, במוחי,
בגופי,
בחיי.
אז אהיה נכונה לבוא
בשעריך,
בריח מלח ים
אגיע עדיך
ואומר
סלחתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|