היו לה עיניים בצבע של הים
וצחוק שיכול להרוג
היא הייתה עושה אהבה בלילות קרים
עם כל מי שרק היה לוחש לה
"החיים הם לא תמיד מה שרואים"
הייתה משתפת אותי בחוכמתה
שיערה פזור, עיני הלוויתן שלה רטובות
אלוהים, היא הייתה כה יפה.

פעם היא אמרה לי שיש תקופות שאין לה חשק לאף אחד, אפילו לא
לעצמה, אבל היא בכל זאת ממלאת את הפינה החסרה במישהו זר בכל
פעם מחדש. העיקר לא להתמכר ללבד. כשהיא אמרה את זה היא חייכה,
אבל לא את החיוך הממיס שלה. הכחול שבעיניים התחלף בענני עשן
ה"ווינסטון" שהיא הייתה מעשנת. ילדה-לוויתן מבקשת לנשום מעל
למים, אך מתחרטת בכל פעם מחדש וצוללת חזרה.



מוקדש לזו שפעם היה לה את הכוח לאהוב אותי.