אי-רציונליות, חופש ביטוי גמור, מחאה אנטי-מלחמתית, הומור
שחור, מין מכאני ושימוש בready made הם רק חלק ממאפייני
הדאדא.
איך זה מתקשר למוזיקה (מוזיקה?) הזו?? תמשיכו לקרוא, אולי
תבינו...

הטלפון/שיר דאדאיסטי מודרני
השיר עצמו נקרא שיר דאדאיסטי, כיוון שאופיו, כוונותיו וצורת
הגשתו מזכירים מאד את רעיונות תנועת הדאדא, אשר רעיונותיה
המרכזיים היו אי-רציונליות, חופש ביטוי גמור, מחאה
אנטי-מלחמתית, הומור שחור ושימוש בready made. זרם הדאדא
באומנות המאה העשרים שאף להרוס את העקרונות המקובלים לגבי
יצירה אמנותית מבחינת השראה, מגמה, נושא, קומפוזיציה וחומר.
הדאדא היה זרם מתגרה, הרסני, מתמרד, ולעיתים אף ילדותי ברצונו
ל"הכעיס" את הבריות. השיר עצמו מורכב מהרבה מאד אובייקטים,
ברובם ready made, אשר חוברו יחדיו לטראק אחד ארוך ומרגיז.
השיר, אשר מתחיל בתחושת פסטורליות של ציוץ ציפורים חביב, הופך
בהמשך לבליל שיחות, צלילים, צלצולים ושירים העוסקים בטלפון אשר
הורכבו כולם על מנגינה קצבית. העבודה יוצאת כנגד השתלטות
הטלפונים על חיינו. היום אין מקום בו לא ניתקל באופן כזה או
אחר בצלצול פלאפון. לא משנה היכן נימצא, לוויה, סרט, רכבת,
אוטובוס, הרצאה, קונצרט או הופעה, תמיד יימצא אותו אחד אשר
לפתע יגלה כי "שכח" לכבות את המכשיר הרודף אותנו, בעוד כולם
סביב נועצים מבטים "משתיקים" ילחש אותו איש לפומית, או יבחר
בשיטה פחות מנומסת ופשוט ישלוף את המכשיר וידבר למגינת ליבם
(ואוזנם) של הסובבים אותו. ניסיתי להעביר את החוויה הזו בצורה
קיצונית ומעצבנת, בתקווה שבפעם הבאה תשקלו היטב איזה צלצול
להלביש על מכשירכם, ומתי לכבות אותו לגמרי. האזנה נעימה...