את דמעות התמימות מזמן ניגבנו.
במקומן מבצבצות דמעות שונות,
מלוחות עד אימה, זולגות בדממת יגון
השמחה והאהבה נעלמה בריקנות הכאב.
למרות שיש אהבה בעולם
השינאה, הקינאה ויצר הרע
ממלאים את רוב היקום
ומונעים מהאמת הטהורה לקום
להלחם על כבודה, למגר הזדון.
מביטה ממרחק בערפל המדון
שומעת מתגלגל ענן הדמעות בעומק המדרון
ושותקת עייפה, מלקטת פצעיה בכאב הדממה
בת תום אחרונה מנצנצת בפתחו של החידלון
כדמעת אושר מרחפת לעברו
מלטפת במזיגת משקה התרעלה
מערפלת חוש
עורפת ראש
פושטת שמלתה
זרועת כוכבי התום
משמיטה גם חזייה
רקומה בחוט משי כתום
חושפת גופה
לחומה הלוהט של
השמש, אהובה.
רק הצבועים נשארו מאוהבים בעצמם
שקועים בחלום הטעויות שלהם,
וכולם לובשים מדים, צבעוניים בשלל גוונים.
אך בשעת מותם הם עטופים בכחול ולבן
וסמל הדוד מגן וכרוך בהם.
למרות שיש אהבה בעולם
השינאה, הקינאה ויצר הרע
ממלאים את רוב היקום. |
