הוא תמיד אמר שאהבה זה חשוב, אבל לא הכל בחיים.
יש עוד דברים.
בין היתר, במקום הראשון ברשימה, היו החיים.
רב הזמן, האהבה היתה במקום שני.
באותה רשימה, שהוא הכין ותלה על המקרר, הופיעו עוד דברים,
חשובים יותר וחשובים פחות.
הוא תלה אותה כדי לזכור.
לזכור מה יותר חשוב ממה ובמה הוא צריך לבחור במקרה של דילמה.
הוא לא היה משנה את הרשימה כל כך בקלות. הם היו כמו חוקי יסוד
לחיים שלו, אבל גם חוקי יסוד ניתן לשנות. פעם הוא שינה את
הרשימה כאשר נפל מהאופניים החדשים שהביאו לו ליומולדת, הוא שבר
את היד בכמה מקומות, שכב שלושה ימים בבית חולים והחליט להוציא
את האופניים מהרשימה.

למעשה זו לא הייתה הרשימה היחידה שלו. מאז שהיה ילד, תמיד היה
שוכח דברים. שום דבר לא עזר מלבד הפתקים.
הוא לא זכר מה היו השיעורים בתנ"ך, הוא לא זכר איפה החברים שלו
גרים ואפילו תמיד היה שוכח את תאריכי הלידה של בני המשפחה
שלו.
הארנק שלו תמיד, אבל תמיד, היה מלא בפתקים.
אבל כמובן, הפתק הכי חשוב היה הפתק המדובר.

הייתה לו כלבה. הוא קנה אותה אחרי הרבה שכנועים מצידו עד
שהוריו נכנעו.
היא היתה לבנה כשלג וקראו לה "סנואו" (SNOW)
הוא גידל אותה ושמר עליה והיה הרבה איתה.
בכל יום, בשבע וחצי בדיוק, הוא היה יוצא איתה לטיול קצר ותמיד
היה מספיק לחזור לפני שהחדשות התחילו.
הוא אהב אותה, עד כדי כך שהיא היתה במקום השלישי ברשימה, מיד
אחרי האהבה.
לחברה שלו קראו מיכל. מקום רביעי.
הם נפגשו במקום הכי מוזר שיש - בשירותים. הוא טעה ונכנס
לשירותים של הבנות, הם הכירו ובמשך הזמן נהיו חברים.
הם עשו את זה לפחות ארבעה פעמים בשבוע ולפעמים גם חפוזים באמצע
היום נכנסו לתמונה.

המשפחה שלו הייתה במקום החמישי.
הם היו רבים הרבה והוא לא אהב אותם תמיד, לא תמיד הסתדר איתם.
תמיד חלם לעזוב את הבית ולעבור לגור לבד.

ביום שבת החדשות התחילו ב-9 בגלל משחק הכדורגל.
הוא יצא עם הכלבה וחברה שלו טיפה אחרי 8 וחצי לטיול רגלי קצר.
הוא שוטטו ברחובות והכלבה עשתה את צרכיה בכמה מקומות ואז תמיד
הסתובבה, ועם הרגליים האחוריות העיפה מטר של חול, אדמה ואבנים,
על המקום בו עשתה  צרכיה.

לפתע, משום מקום, זינק גבר עם כובע גרב שחור ואקדח, תפס את
מיכל וצעק שאם הוא לא נותן לו את הארנק, היא מתה על המקום.
הוא לא כל כך ידע מה לעשות. מצד אחד יש את חברה שלו שהיא במקום
הרביעי והמכובד, אבל מצד שני יש את הארנק שמכיל את כל הדפים
החשובים, שבלעדיהם הוא כלום, אפס.
חבל שהוא לא חשב על זה קודם. אם הוא היה  נותן לארנק מספר, הוא
לא היה צריך לחשוב כל כך הרבה.
לבסוף הוא החליט לעזור לחברה שלו, כי אחרי הכל, היא "ממוספרת"
והארנק לא.
הוא התחיל להוציא את הארנק, אבל משום מה לשודד נראה כאילו הוא
מוציא אקדח, וירה במיכל. היא נפלה על הארץ ללא רוח חיים.

הכלבה בינתיים התרחקה מהם ורצה במהירות לקרוא לעזרה.

הוא החזיק את הארנק חזק חזק ולא ידע מה לעשות.
בגלל הבלבול, העייפות ובגלל השתלשלות העניינים המהירה הוא
החליט שהארנק צריך להיות במקום הראשון.
הוא ניסה להגיד לשודד שאין לו כלום בארנק וכדאי לו שיברח
עכשיו, לפני שהמשטרה תבוא.
לשודד לא היה אכפת, הוא רצה את הארנק.
אבל הוא לא ידע שהארנק היה במקום הראשון...ולכן לא הבין למה
"השבוי" שלו מתחיל לברוח.
הוא ירה כמה פעמים ואחרי שהעשן נעלם, ראה אותו שוכב על הרצפה
והפנים שלו בתוך הבוץ.

לאחר כמה דקות הגיעו כמה חברים של הזוג למקום, ביחד עם הכלבה.
הכלבה ראתה את כל מה שקרה בזמן שהיא נעדרה והחליטה החלטה.
למחרת מצאו אותה אנשי "תנו לחיות לחיות" מתה בקניון מתחת
לצוק.
היא התאבדה.

אתם מבינים, לכלבה גם היתה רשימה. לא שהיה לה זיכרון חלש או
משהו, פשוט היא למדה מבעלה. אבל אצל הכלבה האהבה היתה במקום
הראשון, לפני החיים.
והיא באמת אהבה אותו...