איציק עינב / פיית הזיכרון |
אנשים תמיד אומרים
צריך לזכור את מה שהיה טוב
לזכור את כל הכיף שהיה
לזכור נשיקות אל תוך הלילה
לחשוב על חיבוקים שהיו
על היום שבו נפגשנו
וכל מה שאני חושב עליו
זה היום שבו לקחו לי את הכול
הרגע שממנו כבר לא היו עוד חיבוקים
היום בו הנשיקות נשכחו
על הרגע שבו נפרדנו
סיפרו לי פעם
על פיה שמוחקת זכרונות
אם היה לי אדם אחד
למחוק מזיכרוני
את מי הייתי מוחק?
את מי הייתי שוכח?
כל לילה כשאני הולך לישון
אני חושב מה היה אם
הייתי יכול להעלים אותך
האם הייתי מסכים?
ואז עולות בי המחשבות עלייך
על היום שבו ראיתי אותך
על הנשיקה הראשונה שנתתי לך
איזו מצחיקה היא הייתה, זוכר?
אחד יותר ביישן מהשני
אף אחד לא מראה מה עובר לו בראש
אבל בעיניים שלך בערה לה אש
או שאלו היו עיניי משתקפות בשלך?
ושוב עולה החיוך
שוב אני מרגיש טוב
וכל המחשבות על הסוף נעלמות פתאום
ברגע זה אני מבין
שאם מישהו היה מנסה למחוק לי אותך
הייתי נלחם בו בכל הכוח
הייתי רוצה לשמור לי רק מחשבה אחת
ואולי עוד אחת?
אולי את הנשיקות?
או את החיבוקים?
שיחות הטלפון המרגשות?
אני החלטתי
את הכול אני שומר
גם את היום האחרון
ומה אתה היית שומר?
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|