דאבלין
אחה"צ  
חדר במלון
מתבונן בתוך עצמי...

דלת נפתחת
בלא קיר בלא קול

אהבה זכה
מופלאה
פותחת נפשי
לגעת חדוות אדוותיה
לשכשך נפשי  
בחוף אינסופיה
לטבול בה

מחבקת אותה נפשי בכל מאודה
רק להמשיך להיות עימה
לימוג בה
לעד

אומרת לי מילותיה
ללא קול
נשארת עמי
ואט אט
בלא צליל
נאספת אל עצמה
מבעד הדלת
אט אט
נפרדת ממני
לאינסופיה
עד
לפעם
הבאה

ואין בך שום עצבות
רק תקוה

הודיה

מייד הזרמתי מילותיה לפנקסי
כמשוגע

ירדתי למדרחוב גרפטן-סטריט ההומה
נבלע בנהר התיירים,
תלשתי את הדף מפנקסי
קרעתיו לחתיכות קטנות
קטנות
קטנות
וזרקתי לפח

כי אין לי זכות
לשומרן
לשייכן לי
להפיצן.