מור הלוי / הולך מכאן |
א:
זה לא הזמן להשבר עכשיו
אחרי הכל...
זה לא הזמן עוד להגיד שלום
אבל אתה כ"כ רוצה
כ"כ צורח לקום ולעזוב.
פשוט לא יכול יותר להשלים עם ההרגל המגונה
של להיות... אדיש.
פזמון:
המרחבים נפתחים, ציפורים עפות
נקודות שחורות על רקע של טבע אחרון
שלא הושחת, אבל שונה מעט
ככה נוח להם, לחיות...
ב:
ואני,אני הולך מפה
לא בנוי... לכל המשחק הזה
יודע טוב מאוד להשתלב, להתלכלך
מאוחר מדי,אני הולך
זה כבר נמאס, מוצה, עבר - הולך מכאן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|