אתה יודע לארי, לפעמים אני מרגישה שאני ממש רוצה לדבר עם מישהו
עלייך, אני מרגישה שאני רוצה לדעת יותר.
הייתי אז ילדה קטנה, ואני אפילו לא זוכרת בת כמה. אתה יודע,
נורא מסקרן אותי לדעת בת כמה הייתי. כי מוזר לי שאני לא זוכרת
הרבה מאותה התקופה שעוד היית איתנו. אני לא זוכרת אותך מספיק.
וזה מציק לי. בגלל זה הייתי רוצה לדעת בת כמה הייתי. לפני כמה
שנים זה קרה, לפני כמה שנים נאלצת לעזוב. אבל אני פוחדת לשאול.
אני פוחדת להעלות את הנושא ולהכאיב למי שאשאל אותו. אתה יודע,
אחרי שזה קרה אני זוכרת שסבתא הפסיקה לצייר. בתקופה שעוד היית
פה אני זוכרת אותי ואת אחים שלי יושבים לידה שעות ומתבוננים בה
מציירת, מתבוננים בה בהתפעלות והערצה, לא הבנו איך אפשר לצייר
יפה כל כך. אחרי מה שקרה לך, היא לא ציירה תקופה ארוכה נורא.
כנראה שזו הייתה אחת התגובות שלה למה שקרה, אולי מרוב עצב היא
לא יכלה לעשות את מה שמעניק לה אושר, להרגשה טובה, לשחרור. אבל
אתה יודע, היא חזרה לצייר לא מזמן. והיא מציירת עדיין יפה
כבעבר. אני מניחה שהיא עדיין לא התגברה אבל כנראה היא השלימה
עם המצב. ואני שמחה שהיא חזרה לצייר. כי היא מציירת יפה כתמיד
ועכשיו הבתים שלנו מתמלאים בעוד ציורים מקסימים, בעוד יצירות
מלאות באהבה שלה.

נורא מפריע לי שאין לי בראש מספיק תמונות שלך. אני זוכרת בעיקר
רק שתי מקרים. פעם אחת כשאני ושחר היינו נורא קטנים. אתה שכבת
על הספה, עם הצינורות שתמיד היו מחוברים אלייך. ועבדת על שחר
כאילו אתה אוכל נמלה. אני ידעתי שלא באמת אכלת אותה. כי הייתי
יותר גדולה משחר. אבל בכל זאת זה היה נראה כל כך אמיתי, שאני
חושבת שלא הייתי בטוחה לגמרי. שחר לעומתי האמין לך, כי הוא קטן
ממני, והוא היה יותר תמים בזמנו. התמונה הזאת לא נמחקת לי
מהראש. כי היא נותנת לי להרגיש שאהבת אותנו. בכל זאת היינו
אחיינים שלך. וגם אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך נורא. עוד
תמונה שאני זוכרת היא שהייתי אצלך בבית ושיחקתי עם מיכל.
דילגנו מעל הצינורות שלך, זה היה בשבילנו משחק. לא הבנתי כנראה
עד כמה חמור המצב שלך. מיכל אמרה לי להיזהר שלא לדרוך עליהם כי
הם מעבירים לך את החמצן. כי אתה לא יכול לנשום לבד. אבל יותר
מהכל אני זוכרת את אותם יומיים קריטיים. ששינו לי לגמרי את
תמונת המבט על החיים.
זה היה יום שישי ועשינו קידוש, אמא שלי הייתה נורא מודאגת
מהניתוח שעברת באותם הרגעים. ואבא שלי אמר לה לא לדאוג. אני
שהייתי בטוחה בלב שלם ששום דבר רע לא ייקרה אמרתי לאבא "אבל
כלום לא ייקרה לו, כי העולם גדול" אני פשוט לא יכולתי לקלוט
שמכל האנשים בעולם ייקרה משהו דווקא למישהו מהמשפחה שלי. זה לא
היה נראה לי הגיוני.
אבל למחרת בבוקר, זה היה יום שבת, קמתי והלכתי לסלון. אני
זוכרת שראיתי את אמא יושבת על הספה עם העיתון מולה, מונח על
שולחן העץ החום והישן שהיה לנו. כאילו מדפדפת בעיתון אבל לא
מרוכזת. אני ראיתי שהיא בכתה. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי
שאמא שלי בוכה. באותו הרגע הבנתי שגם הורים יכולים לבכות. לא
אמרתי כלום רק הסתכלתי כשפתאום היא אמרה לי "לארי מת" אני לא
אשכח לעולם את שתי המילים האלה, באותו הרגע הבנתי שאין דבר כזה
לי זה לא ייקרה. אני לא ממש זוכרת מה קרה אחרי זה. אני חושבת
שישבתי קצת על הספה ואז קמתי והלכתי לחדר. אני לא זוכרת אם
הזלתי דמעה אני לא זוכרת אם כאב לי. אני בכלל לא זוכרת אם
הבנתי לגמרי את משמעות הדבר. אני רק זוכרת שבמשך שנים ארוכות
הייתי בטוחה בדבר אחד. שכשיבוא המשיח אתה תקום לתחייה. לא
הבנתי עד כמה שזה מורכב. הייתי אז תמימה. ועכשיו פתאום הדמעות
זולגות לי, ועכשיו פתאום כל כך כואב לי ואני רוצה לחבק אותך.
ואני כל כך רוצה שהקשר עם מיכל ויעל לחזור להיות כבעבר, למרות
הכל אנחנו משפחה. ואני כל כך רוצה שמישהו יספר לי עלייך יותר,
שיהיה לי עם מי לדבר עלייך. כי אני לא זוכרת הרבה.
לא מזמן ראיתי בעבודת השורשים של ענבר תמונה שלך, היית נראה כל
כך שונה מהתמונות שיש לי בראש, ומהתמונה שתלויה אצל סבתא
בסלון. הבנתי שאני בקושי וזוכרת איך נראית ובלעתי דמעה.
לא מזמן ראיתי תמונות שלי עם יעל ומיכל, גם אז בלעתי את הדמעה.
הם עדיין פה אז למה הקשר נותק? אתה יודע, מאז המריבה של נווה
עם סבא וסבתא מיכל ויעל כבר בקושי בקשר, ואני מסתכלת בתמונות
ואני רוצה לחבק אותן שוב כמו אז. אני מתגעגעת אליהן כל כך. אני
ומיכל היינו חברות נורא טובות.

אבל אין לי אף אחד לספר לו מה שאני מרגישה, אני מרגישה נורא
לבד עם זה. ואני רוצה לדבר עלייך עם מישהו, אני רוצה שיספרו לי
עלייך יותר. אני רוצה לדעת איך היית. ואני רוצה במיוחד לדעת אם
אתה קורא עכשיו את מה שאני כותבת לך. אני רוצה לדעת אם אתה
סולח לי שרק לא מזמן הבנתי את המצב והתחלתי לבכות. אני רוצה
לדעת אם אתה יודע שאני אוהבת אותך, למרות שהייתי אז קטנה.
ואני רוצה נורא שהחור הזה בזיכרון שיש לי יקטן ואני אתחיל
לזכור יותר דברים ממך.
אני גם נורא רוצה להחזיר את הקשר עם יעל ומיכל.
ואני רוצה שתדע שאני אוהבת אותך ושאני מקווה שטוב לך איפה שאתה
נימצא עכשיו, ואולי אפילו יום אחד ניפגש. אני מקווה שאתה יודע
שאני אוהבת אותך ושאתה מסתכל עלי מלמעלה עכשיו וקורא את מה
שאני כותבת. שתדע שלא שכחתי אותך, למרות שאין לי הרבה
זיכרונות. אני עדיין זוכרת ואני מקווה שהזיכרונות המעטים שכן
יש לי לא ייעלמו לי לעולם. שהם תמיד יישארו בתוך הלב שלי.
אני אוהבת אותך.