בית הכיסא זה המקום היחיד שאני מרגיש בו חי, חי באמת. לא סתם
תליון על גורמט. חי במובן של קרוב לשורשים, כשאני בשירותים אני
מרגיש שסבא רבא שלי, כלומר אבא של סבא דוד, מוחה דמעה וחושב
לעצמו איך הנין שלו שלא יצא לו מעולם להכיר, קרוב לערבות הטבע
כמוהו. אין ממש הבדל בין חור ברצפה שקראו לו "בול פגיעה" ואסלה
ממוחשבת בטוקיו שיודעת לנקות את עצמה ולחמם את הישבן לטמפרטורה
של 27 מעלות בדיוק, אפילו לא לאחורה של שיח תותים. מקום
שמחרבנים בו, וזה פרנציפ אוניברסלי, זה אותו עיקרון מקסים
שמתרחש מהודו ועד כוש, זה מקום שמחרבנים בו, זה כל היופי.

ביפו העתיקה, על גבעת אנדרומדה, עשו לנו פעם טיול שנתי מבית
ספר, זה די מוזר שלקחו אותנו לטיול שנתי בעיר שהקימו רק כדי
להשביע סטלנים תל אביבים 3,000 שנה לאחר הקמתה (עם שלל
חומוסיאדות, "אבולעפיה", "פופא" ואפילו "גלידה הנרי"). עוד
יותר מוזר שעושים טיול שנתי לביה"ס יסודי מתל-אביב יפו בעיר
יפו. בלי קשר לזה המדריכה חשפה בפני את פלא העולם השמיני (מוזר
כי חילקו פעם בעיתון מוסף שהראה שיש בכל עידן של האנושות שבעה
פלאי עולם, ואני ספרתי שמונה). היא לקחה אותנו לחיבור של שני
קירות, ולא היתה להם פינה משותפת, בחיי אבי, הם נגמרו במדרון
משותף. ואז היא הסבירה שה"אנטי-פיפי" (מוזר שהיה לו שם מאוד
מודרני, לפני שאפילו ישו נולד...) מנע מאנשים להשתין על הקירות
ביפו העתיקה. זה היה מופלא, פעם ראשונה שהייתי בעיר עתיקה
שהסריחה רק מעובש, לא מפיפי בן 3,000 שנה שהיה על הקירות. אתם
קולטים??? שנתיים אחרי זה הייתי במסיבה ביפו, ושתיתי הרבה. בים
אני לא משתין כי זה מגעיל יש דגים. אז השתנתי על הקיר, אתם
יודעים מה ה"אנטי-פיפי" הזה עובד שיגעון.

מספר שנים מאוחר יותר, חזרתי לזירת הפשע. הייתי בתערוכה של
סטודנטים לעיצוב תעשייתי. חיפשתי בלי סוף את ה"אנטי-פיפי",
קיוויתי שאני אוכל להראות לחבריי את הפלא. אך הפלא ופלא, לא
שתן ולא אנטי. בשום פינה לא היה את המשולש האהוב, רק פינה, סתם
פינה פושטית וחסרת ייחוד. ואז כשכבר הגענו לחניון, ראיתי אותו,
במלוא הדרו. שתי חומות ענק, אפילו החומה הסינית לא תפחיד את
החומות האלו, ולקראת החיבור אני רואה מדרון עצום בגודלו, בגודל
של וילה ממוצעת באזור השרון. זה ה"טורבו-אנטי-פיפי" עתיק
היומין. כל השנים חשבתי שזו סתם אגדה, לא האמנתי שבאמת קיים
כזה "אנטי-פיפי" יציב ואיתן. מזל שלא הייתי מאופר באותו זמן,
כי כל האיפור היה נמרח לי, מדמעה שזלגה לה על הלחי. אכן אנשי
יפו העתיקה ידעו איך להיפטר ממזיקים. את אנדרומדה הם הקריבו
למען האלים, את היהודונים הם שלחו להקים את תל אביב, וגם
בסוררים שלא מצליחים להתאפק עד שהם מגיעים הביתה, הם ידעו
לטפל. מה שמפחיד אותי בכל העסק: לאן הלך כל השתן? זה הרבה שתן,
לא סתם שתן. השתן של יפו מהול באוויר הלח של הים, מה שמוסיף
לסמיכות של השתן. טוב נו, זה בטח מצא את עצמו לתוך איזה סיר של
חומוס.

בין ילדות לבגרות, ביקרתי בתקופת נעוריי באמסטרדם. עכשיו, לא
ממש ברור איזו עיר, אמסטרדם או האג היא הבירה של הולנד, אבל
דבר אחד ברור: זה לא רלוונטי לדיון. באחד מן הימים היה עלינו
לבקר באבן דרך בסיפור תקומתה של מדינה קטנה על חוף הים התיכון,
אני מתכוון לבית אנה פרנק. לא ממש ברור לי מדוע קוראים לזה בית
אנה פרנק, השם שלה מופיע בטאבו? לא נראה לי, אני בספק אפילו אם
אביה אוטו רשום בטאבו. זה אפילו לא בית, זה עליית גג, וגם אותה
טרחו להסתיר מאחורי ארון. הנקודה שאליה אני חותר, ואף פעם לא
הייתי יורד ים מוצלח מדי, היא שהיה שם מה זה משעמם, שיעמום
המחץ! אני לא מבין מה הם עשו שם כמה שנים, אני אישית הייתי
מעדיף להיות פרטיזן. אבל היתה שם נקודת אור, אמנם זה לא התקרב
לאור שבקצה המנהרה, אולי חרך. היתה שם אסלת פורצלן מהממת, דבר
יוצא דופן, בכל קנה מידה. היו עליה איורים בכחול מלא חיות, אשר
אוירו על כלי מקרמיקה מבהיקה שללא ספק הפגינה נוכחות. זה עשה
לי את היום, אין ספק שזה אתר תיירות מומלץ ביותר, כל אחד חייב
לסמן "V" ליד בית אנה פרנק, ורק בגלל האסלה היפה ביותר בעולם,
וגם יש לה היסטוריה. תחשבו על אנה הקטנה רושמת ב"קיטי
היקרה...", בין נפיחה לנפיחה.

אבל לפי דעתי ההוכחה לכך שהציוויליזציה היא צמודת אסלה טמונה
בעובדה שלמדתי לשרוק בשירותים. אתם בטח חושבים לעצמכם, מה הקשר
בין ציוויליזציה לשירותים? אז אני אענה לכם תשובה שתהיה לא ממש
ברורה. אינדוקציה. לא, לא, אני לא מתכוון לכך שעליכם להסיק מזה
שבשירותים למדתי לשרוק, אז כולם ילמדו לשרוק בשירותים ופה
טמונה ההתפתחות הטכנולוגית של הגזע האנושי, זו תהיה טענה מאוד
פשטנית ודבילית. בעצם אני כן רוצה לטעון משהו דומה. בשירותים
למדתי גם לשרוק, וגם איך לפתור את האינדוקציה הראשונה שלי,
בכלל למדתי הרבה דברים בזמן שרכנתי מזיע מעל האסלה, למעשה יותר
מחצי מהרעיונות היותר מבריקים שלי קיבלו השראה בזמן שעשיתי
קקי. כשאני מתאמץ לרוקן את עצמי. פה, בנקודה זו ממש טמון היסוד
לטענה שלי. דמיינו לעצמכם קופסה מלאה עד אפס מקום בתפוחי עץ
חמצמצים כאלה. אם תנסו להכניס לקופסה עוד תפוח לא תצליחו, גם
אם תנסו להכניס לקופסה תפוז (של"Jaffa"), שוב פעם לא תצליחו,
כל דבר שהוא לפחות בגודל של תפוח עץ לא יידחס לקופסה. בעצם
אולי חללית, אבל רק ה"צ'לנגר" או "קולומביה", אבל לא יפה לדבר
על חלליות שהתפוצצו, כי נאס"א יחבלו בספר שלי. מה שניסיתי
להדגים עם המטאפורה על הקופסת תפוחי עץ, זה את גוף האדם.
כשמחרבנים (יש ביטויים שהנייר לא סובל, אני מקווה שאת זה הנייר
יסבול, אם הוא לא רוצה שאני אנגב איתו את הת-ת) משחררים בדיוק
מספיק מקום בשביל ידע חדש. סתם קוראים עיתון בשירותים? הידיעות
נקלטות ביעילות רבה יותר מאשר אפילו ידיעות חדשות שקוראים
בתחנת אוטובוס. בואו נגיד שאכלתי סוס, ושבוע היתה לי עצירות.
אני מוכן להתערב על המשכנתה של ההורים שלי, שאם אני רוצה אני
אפילו יכול ללמוד את רזי מדע האסטרופיזיקה (סתם אתם חושבים
דיברתי על חלליות). אני אפילו יכול ללמד את עצמי יוונית. ככה
זה, יצא קקה, משהו חייב להיכנס פנימה, הטבע שואף לאיזון
ריכוזים (זה הולך על אותו העיקרון של פעפוע). רוצים לכתוב שיר,
תאכלו שעועית. מעוניינים בלהמציא תרופה לסרטן, תאכלו פסוליה.
חשקה נפשכם בהתפתחות מפתיעה לתסריט שלכם, סעו לאל-פאסו תוכלו
בוריטו. למעשה שמעתי שכתבו את "האזרח קין" בשירותים באיזה
דיינר ברודיאו דרייב. אם זה היה תלוי בי הייתי בונה אוניברסיטה
שלמה כאשר במקום הכיסאות סטודנטנים, עם השולחן המעצבן בצד,
תהיה מטריצה עצומה בגודלה של תאי שירותים, משתנות ומה לא.
יודעים מה, מבחינתי שיעבירו את הקמפוס של "ייל" לשפד"ן.

אני חושב שבנים אוהבים להפליץ כי זה מזכיר להם את השירותים.
לפעמים אפילו יוצא פרס, זה די מגעיל נאד עם קדימון. אבל זה
שעשה אותו שמח כי הוא יודע שבפעם הבאה שהוא יתקל בשירותים, אזי
מצפה לו חרבון הגון ביותר וזה שווה את עוגמת הנפש של תחתונים
מוכתמים. הבעיה עם חרבון זה שתמיד צריך לשחק עם המברשת של
האסלה אח"כ, זה מבאס כי לחרבן זה כיף אבל לשחק אח"כ עם צואה,
זו חוויה מפוקפקת ביותר. בגלל זה אני חושב שצריך לתרום כל שנה
סכום מסוים לאינסטלטורים ומהנדסי הביוב, הם הגיבורים האמתיים
שלי, הם היחידים שניצבים אל מול הטבע, אחד על אחד, הראשון
שימצמץ יפסיד. אינסטלציה זה מקצוע הרבה יותר מסוכן מאביר,
ואביר צריך להילחם בדרקון יורק אש.

השירותים זכו למקום של כבוד בקולנוע האמריקאי. בסרט הסקוטי
(יופי של עולם קולנוע אמריקאי) "טריינסופוטינג", יש קטע שרנטון
חייב לחרבן. אך אבוי, איזו צרה בדיוק יש לו שני נרות הירואין
בתחת. טוב אבל שלשול זה שלשול, ואם רנטון לא רוצה להתפוצץ אז
הוא חייב למצוא מקום שיסכים לקלוט את השלשול, ורצוי שגם יהיה
מחובר לצנרת ביוב. אז המסכן האומלל הזה נכנס לתוך מועדון
הימורי ספורט. הוא דמיין לעצמו שירותים כמו בפסקה הבאה, אבל
הוא מצא את השירותים הכי מגעילים בסקוטלנד. אני לא הייתי
באדינבורו, ולא בגלזגו. אבל אני בטוח שזה היה חתיכת שירותים
זוועתיים, לכן המפיקים טרחו לרשום כתובית שמעידה על ההישג חסר
התקדים של השירותים. אפילו וויליאם וואלאס הגדול היה חושב
פעמיים לפני שהוא היה מחרבן שם. עוד קטעי שירותים ניתן לראות
בסרט "פריידיי", או אפילו ב"אמריקן פאי" כשהחנון שמשכיב את אמו
של סטיפלר, בואו נקרא לה פשוט גברת סטיפלר, שונא לחרבן בשירותי
הביה"ס, אבל שמו לו משהו משלשל, אז הוא אפילו נכנס לשירותי
הבנות.

החלום שלי זה חדר שירותים שכל אריח קרמיקה יהיה בצבע אחר, בוא
נגיד שהם יהיו 10X10, עם צבעים כאלה דהויים כמו הבקבוקים עם
חול אילת. ושיהיה לי בידה מתכוונן בדיוק לעומק הפרוסטטה שלי,
מה יש לא מגיע לה פינוק? כמובן שהברזים יהיו מפלטינה, כי זהב
זה המוני מדי. המראה תהיה מעוטרת לה בפנינים, שעל כל פנינה
מוטבעים הראשי תיבות שלי. הלוואי, הלוואי, שיהיה לי בחדר
שירותים מסך פלזמה, אני אפילו אסע במיוחד לכותל ואשים פתק בקשר
לזה, אם אני לא מקבל אני עושה כמו מרדכי וענונו, ואז מבקש מסבא
סנטה קלאוס. מעבר לזה, המים שיורידו את השאריות מהחמין של דודה
שלי, יהיו מי מעיינות מהאלפים. אני גם רוצה שכשאני אצא מהחדר
שירותים, יהיה כושי בחליפה, שיבשם לי את הידיים. סליחה, סליחה,
אנחנו לא רפובליקנים פה, אני רוצה שכשאני אצא מהשירותים אז
יהיה איזה אפרו-אמריקאי בחליפה שיבשם לי את הידיים, אם אפשר
שהוא יהיה עיוור, גם כי יהיו לו חושים חדים יותר, הוא כבר ידע
איזה בושם ינטרל איזה ריח. בנוסף אני משוכנע שלאפרו-אמריקאים
עיוורים יש יותר נשמה מאשר סתם אפרו-אמריקאי פושט שרואה 6/6.
אני גם מקווה שהרצפה של השירותים תהיה כמו משטח שח-מט, לא כדי
שיהיה לי נעים להזמין את גרי קספרוב או את המחשב "כחול עמוק"
שהוא שיחק נגדו שח (מה יש לגולם אלקטרוני שיודע לשחק שח-מט
לחפש בשירותים?), פשוט זה דומה לאולם נשפים, ואם אני רוצה
להיות בעליו המאושרים של חדר השירותים המפואר ביותר בעולם
כולו, צריך חדר שירותים שיוכל לקלוט את הנשפים של כל הסולתא
והשמנא שבעיר. אבל מה? אני בטוח שגם עם זאת תהיה המחראה הכי
מפוארת בכל התבל, שאפילו שיח סעודי שהוא גם במקרה איל נפט יקנא
בי, אני עדיין ארגיש במצב הכי טבעי, והכי פגיע שאהיה בו מעולם,
כי אין מה לעשות. ככה זה כשמחרבנים, אנחנו משחקים אותה כמו בני
אדם פרמיטיבים, והחרא זה אותו חרא, והטחורים הם אותם הטחורים.
חרבון זה חרבון זה חרבון (יודעים מה התאהבתי בשורה הזו אז אני
מעתיק אותה עוד פעם אחת שלמה) חרבון זה חרבון זה חרבון זה
חרבון זה חרבון זה חרבון זה חרבון זה חרבון זה חרבון. רק
התפאורה משתנה.