תמרה שלי / יורד אל הרחוב |
מסגל את עיניו לחושך,
מסגל גופו לקור.
רוח משברת איברים פנימיים
לוחשת אילמת בשדרה,
עלי הסתיו החומים מקשקשים במקומה והוא
אינו רואה דבר
מלבד
פנסי הרחוב הגבוהים
מאירים את הבניין החיוור
שבו כנראה הוא גר.
חושב לעצמו כעת,
הוא מבין ש
שנים זו בעצם הכתובת שלו,
אך מעולם לא היה זה ביתו.
מתעטף בצעיפי עשן
הוא נבלע בין דמויות
חסרות תווי פנים,
גופים כהים ממהרים,
לאן,
מה זה משנה,
הרי את כולנו משחיר הערב הזה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|