ההחלטות המשמעותיות והחשובות ביותר
צריכות להתקבל בלילה
כי הוא המעבר לקראת היום הבא הצופן
בחובו את כל הדינמיות, השינויים, התזוזות
והרטיטות של החיים.
אבל אני, בלילות הלבנים שלי
בהן מוציאה רגל ומכניסה
וקר לי וחם לי ולא מוצאת את מקומי
ומרגישה הכי - עד כמה שאפשר, את התנודות
של החיים והזמנים והמזג
יודעת שמחר יהיה אותו דבר.

אבל ביום שאכנס למיטה לעוד לילה שכזה
והוא יראה אחרת, כי בו אדע שאני לא
יודעת מה יהיה מחר והצפוי לא צפוי
ואלך לישון עם הידיעה של אי הידיעה
אז אקום ליום אחר שבו אפרגן לעצמי
את האפשרויות הבלתי מוגבלות של הפוטנציאל
הטמון במה שיש פה להציע.
ואבוא פתוחה, אך לא מצפה - פשוט
חשופה וגלויה ומחייכת
ואז אדע כי היה כדאי...