בכללי אלוהים אחלה גבר שבעולם, בדרך כלל הוא לא דופק קטעים או
סתם עושה פרנציפים וכאלה. ולמרות שהוא יודע לזרום הוא בדרך כלל
רציני ומחושב, אבל בסך הכל גם לו יש את המעידות שלו, כמו הפעם
ההיא שהוא השתכר במינכן והתערב עם אוסטרי מוזר שהוא יוכל לשתות
חמש ליטר בירה ולאכול תריסר רגלי חזיר כבושות בלי להקיא.
אלוהים הפסיד בהתערבות, האוסטרי נבחר להיות הקאנצלר של גרמניה
ואלוהים היה השפוט שלו כמעט 20 שנה. אבל בראסמי רוב האנשים
שתפגשו בגן עדן יספרו לכם איזה כלי האלוהים הזה, איך הוא הלך
לקראתם, איך הוא היה שם בדיוק כשהם היו צריכים אותו, כשהם היו
על סף שבירה. ניוטון כל הזמן מספר איך הוא עמד לפרוש מכל עסקי
הפיזיקה, הוא כבר תכנן למכור קציצות בלחמניות בכל רחבי אנגליה,
אבל לפני שהוא עמד להכנס לעסקי המזון ההפכפכים אלוהים הפיל לו
איזה תפוח על הראש. בשלב מסוים כל הסיפורים על אלוהים הכלי
מקבלים גוון אחיד, הפיל על ההוא את זה, שלח להוא את ההוא,
הפגיש בינו לבינה, הפריד בינה לבינו, מישהו משוגע עוד עלול
לעשות מכל הסיפורים האלה איזה סרט או לכתוב על זה ספר.

החבר'ה שלא התקבלו לגן עדן ינגנו מנגינה לגמרי אחרת, שאלוהים
דווקא הבריז להם כשהם קבעו איתו, שהוא מלכלך עליהם מאחורי הגב
ובכלל שהוא סתם אפס. האוסטרי שניצח את אלוהים בהתערבות עד היום
טוען שאלוהים שדד אותו ורימה אותו ועכשיו הוא נהנה מהתמלוגים.
אלוהים מצידו טוען שהאוסטרי סתם ממורמר מזה שהוא לא התקבל לגן
עדן ושאת החלק שלו אלוהים קיים, האוסטרי רצה שיזכרו אותו לעולם
וזה לא נראה כאילו מישהו מסוגל לשכוח. כל הרעיונות וכל העבודה
הקשה זה אלוהים עשה ובסוף האוסטרי המכוער מופיע בכל הסרטים
וכותבים עליו את כל הספרים, אלוהים מקבל רק הזכרות באיזה ספר
שיהודונים כתבו, עד היום אף אחד לא יודע אפילו איך הוא נראה
והוא בכלל לא משיג זיונים, כלומר לא מנשים שלא נוטלות תרופות
שהפסיכיאטר רשם להן.

אפשר לחשוב שכל התסכול הזה משנים מרובות של עבודה שחורה ללא כל
אות של הכרת תודה יגרמו לאלוהים להשתגע קצת ולהרעיב עמים שלמים
או להפיץ מחלות קטלניות או לפוצץ פצצות אטום, אבל כמו שכבר
אמרתי, חוץ ממעידות קטנות פה ושם אלוהים הוא גבר גבר, שאקל סוף
הדרך, תותח. וכל אחד שבאמת מכיר אותו יודע להעריך אותו כמו
שצריך.

ועכשיו למרות שקצת חם לי וכל היום אני צריך לשמוע איך אדולף
טוחן לי את המוח על כמה זה קשה לצייר בחום הזה ואיך הוא אף פעם
לא מצליח לסיים את יצירות האמנות שלו, אני בכל זאת משתדל להיות
אובייקטיבי. לפעמים קצת מתפקשש לי ואני מסנן איזה "אפס" או
"זבל" או "מניאק" קר רוח וחסר התחשבות לעבר אלוהים, כי מה
לעשות גם אני קצת אנושי וגם לי יש מעידות. גם בקטע הזה אלוהים
יוצא גבר, לא שומר טינה וכאלה, אולי כי הוא מבין שבסך הכל יש
לי את כל הכבוד אליו.

בדיעבד אני מבין שאלוהים ניסה להושיע גם אותי. כשהייתי שקוע
עמוק בחרא, היו לי המון חובות ופיתחתי הרגלים לא משהו, אלוהים
החליט שאני צריך לשקם את עצמי והוא הולך להיות הבנאדם שיעזור
לי. לא סתם אלוהים בא לעזור לי, שלח לי מלאכית, מהסוג המובחר,
מאלה שמייצרים בגרמניה לא בסין. חתיכת מלאכית היא היתה. ואני
כולה מה ציפו ממני המלאכית ואלוהים? שאני אקלוט כמה רמזים,
אעבוד קשה קצת זמן, אעמוד בפני פיתויים והדברים כבר יסתדרו.
אבל אני טמבל עצלן לא קלטתי את הרמז, דווקא כן קלטתי שהמלאכית
טחונה בכסף ואני בחובות אז היא בטח לא תשים לב שאני גונב ממנה
פה ושם כמה ג'ובות. המלאכית באמת לא שמה לב, העניינים הלכו לא
רע ובראסמי שבחיים שלי לא הייתי כל כך מאושר.

רק מה, קצת הציק לי כל הקטע שאני חייב לגנוב מהמלאכית, חשבתי
שזה לא בסיס כל כך טוב להתחיל ממנו את הקשר שלנו. ימים ולילות
התחבטתי איך אני פותר את הדברים על הצד הטוב ביותר ורק העלתי
חרס במאמציי. עד שפתאום כמו אות מאלוהים נפל עליי הדרבי. ולא
סתם אות זה היה, השוער של הפועל היה פצוע, שני השוערים
המחליפים גם היו פצועים והפועל עלו עם השוער של הנוער. אם זה
לא סנה בוער אז אני לא יודע מה כן.

מכבי קיבלו שלוש בראש ועוד לפני שהשופט שרק לסיום המשחק
והשחקנים ירדו לתרץ לעיתונאים למה ומדוע, ז'אקו דאג לצלצל
ולהזהיר אותי שאני אסע אליו בזהירות עם הכסף בשביל שחס וחלילה
לא יקרה לי משהו, כמו למשל איזה סוטה עלול להתנפל עליי באמצע
הרחוב ולבצע בי את זממו ואחר כך להשליך את הגופה שלי בירקון,
הוא נורא יצטער במידה ומשהו כזה יקרה לי. באופן הזה ז'אקו
מזכיר איכשהו את אלוהים, הדאגה הזאת לחברים ולזולת.

לי אין שקל לרפואה וז'אקו לא יחכה לי הרבה זמן, כבר מרגיש
כאילו כל מה שבניתי במשך כל השנים האלה עומד להתמוטט לי, מתחיל
להשלים עם המציאות והגורל. עד שעוד פעם אני נזכר באלוהים
ובמלאכית שהוא שלח לי ובכספת שבבית בפיתוח ותוך חמש דקות אני
כבר במונית. המלאכית אירחה אנשים בחדר השינה אז נכנסתי ויצאתי
בלי להפריע, גם ככה זה לא אמור להזיז לה אם אני אקח כמות גדולה
מהרגיל של ג'ובות, הרי היא המלאכית שלי, היא פה בשביל מקרים
בדיוק כמו זה.

הגעתי לז'אקו מבסוט אש, הייתי מלך, קצת שפוף אבל עדיין מלך.
ז'אקו ראה תיק מלא שטרות וקרא לשניים שיספרו ובינתיים פנה אליי
"אז מה אבי, לא יהיו לנו שום בעיות עם התשלום, נכון?"
"מה פתאום ז'אקו, אני אגנוב מאמא שלי לפני שלי ולך יהיו
בעיות." ושלא תחשבו שלא עשיתי את זה, מילה שלי זו מילה. עד
שהאנשים של ז'אקו מסיימים לספור אנחנו לא מחליפים מילה, שקט
מרגיע. אחד מהם ניגש אליו ונותן לו דיווח מלא. ז'אקו מעלה חיוך
על הפנים וגם אני ככה קצת מרגיש מבסוט ומרשה לעצמי להשתחרר וגם
לחייך קצת.
"יפה אבי, הסכום מדויק." אמר ז'אקו ושיחרר חמישה קליעים הישר
לתוך המצח שלי.

מסתבר שבעקבות אי סדרים של כמה פקידים היו בעיות תקציביות בגן
עדן, ישבו המומחים וחשבו איך לפתור את בעיית המזומנים, אחרי
שנים של דיונים שבסופם הוגשו אינספור של הצעות חוק כל היועצים
והמומחים הגיעו למסקנה שצריך לקצץ בתקציבים. אחרי תקופת דיונים
קצרה לא פחות הצליחו המומחים גם להחליט מאיזה משרדים מקצצים -
כולם. וכך נוצר מצב שלמשרד
המלאכים-שנשלחים-לעזור-לנשמות-אבודות לא היה כסף לטפל בענייני
נשמות אבודות על כדור הארץ ואף יותר חשוב מזה, לא היה להם כסף
להוצאות אישיות. מה לעשות שכוח בלתי מוגבל יכול לפעמים לעלות
לאנשים לראש וגם לקיצוץ בתקציב הם מצאו פתרון יצירתי - כסף
מזויף. כן, בהתחלה הפריע להם שהעניין קצת לא מוסרי, אבל לשלוח
מלאכים לכדור הארץ בלי כסף לבית, אוטו ושאר המרכיבים שהמלאך
צריך בשביל לבצע את עבודתו כמו שצריך זה גם לא ממש מוסרי. רוב
האנשים על כדור הארץ בכלל לא היו מבחינים שזה זיוף, בנקים
משוויץ עד להונג קונג מכבדים את השטרות המזויפים מגן עדן. אבל
על ז'אקו אי אפשר לעבוד, כבר הזכרתי את הדמיון לאלוהים.

וככה הגעתי לפה, שפטו אותי בפני תשעה שופטים, שלושה מגן עדן,
שלושה מגיהנום ושלושה סתם אנשים, אחד מהם אולי היה מתל אביב,
אני בטוח שראיתי אותו באיזה קיוסק מתישהו. השופטים ישבו
ושיקללו את כל המעשים הטובים והרעים שאי פעם עשיתי, את כל
הפעמים שנסעתי בשבת ואת כל הפעמים שאכלתי ביום כיפור למעשים
הרעים, את הפעם שעזרתי לדפנה לצבוע את הבית אפילו בלי לצפות
שאחר כך נזדיין למעשים הטובים, את כל הפעמים ששיקרתי להורים
והברזתי מבית ספר למעשים הרעים, את הפעם שזיינתי את גילי חברה
של דוד חבר שלי הכי טוב הם לא החליטו אם לשים במעשים הטובים או
הרעים כי מצד אחד היא היתה שרמוטה ורק בזכות זה שזיינתי אותה
היא ודוד נפרדו, מצד שני היא עדיין היתה חברה של דוד ודוד היה
חבר שלי הכי טוב. ככה הם ישבו ודנו בכל מעשה שאי פעם עשיתי
בחיים שלי, מהרגע שיצאתי מהכוס של האמא שלי ועד הרגע שז'אקו
מילא לי את הגולגולת בעופרת והסתכלו עליהם בצורה שאני בחיים לא
חשבתי אפילו שקיימת. הכי חראות היו השופטים מהארץ, הם היו
נחשים אחד אחד, היו בטוחים שהם יותר טובים מכולם, שאת אלוהים
בכבודו ובעצמו הם יכולים לשפוט, כבר שכחו מאיפה הם באו, אפשר
לחשוב שאם הם מחליטים אם לשלוח בנאדם לגן עדן או לגיהנום זה
עושה אותם כלים יותר מהרגיל.

כבר שלוש שנים אני פה, הצמידו אותי לאדולף הזה, כי שנינו מן
אמנים שכאלה, כל אחד בתחום שלו אבל שנינו אמנים וגם כי השותף
הקודם שלו יצא לחופשת מולדת בגרוזיה. ככה אנחנו שנינו עושים
עבודות שירות בכל רחבי גיהנום ולפעמים יוצא לנו להתפלח לגן
עדן, האמת היא שזה אותו החרא רק תפאורה קצת יותר יפה ומזגן
שעובד. אדולף כל הזמן מספר לי על ההתערבות שהוא עשה עם אלוהים
במינכן ב1922 ונורא מתלהב שהוא ניצח את אלוהים, למרות שלפעמים
כשאנחנו מדברים ממש בכנות הוא מודה שהוא היה מעדיף להיות צייר.