ציפור כלואה    
                       תחילה של שיר מוכר

לא איבדתי כאן דבר ובכל זאת
שעת קורות רוח היא שעת דמדומים של חודש
אייר.
אני יושב בגינת בית קפה
מקום כה שליו ומרוחק
וכל הפנים של האנשים
מסגירים אותי בפניהם
האוירה מוכרת
כעת
אני אחר
ויש בי ידיעה כי לא הייתי כאן
ולמרות הכול
איני יכול להתכחש לרגשותי
שאותם בעצם
איבדתי
ואיך אפשר לאבד דבר לא מוחשי
שלא החזקת בידיך?
ובעצם לא ידעתי
שהם איתי.
המבט המשתקף אלי במראה
לא הראה לי את אשר
כל האנשים החולפים כעת מול פני,
רואים בי
את הרגשות הללו
שכמו ציפור כלואה
שמסתחררת בי
והופכת אותי
ומצייצת בי
ואני לא יכול להוציא אותה מכלאי