מאז שמאיר היה קטן, הוא סובל מבלאק אאוט.
זה התחיל כשהתחילו המבחנים ביסודי. הוא היה מתיישב מול המבחן,
אחרי שכל השבוע למד את החומר, ופשוט לא זוכר כלום.
הממוצע שלו, אותו הוא חישב כמה שנים אחרי, כשלמד ממוצע, היה
אפס.
כשמאיר עלה לחטיבת ביניים, זה כבר התחיל לפגוע בו. במבחנים הוא
נכשל באופן קבוע, לא משנה כמה הוא למד.
ובשיעורים הוא היה בסדר, הכין שיעורי בית והבין הכל. רק
במבחנים.

ההורים של מאיר לא ידעו מה לעשות עם הבעיה. מאיר כבר ניגש לחצי
מהבגרויות שלו, ונכשל בכולן.
שום רופא או פסיכולוג לא עזר. אפילו הטיפול במחטים, שהם טסו
בשבילו עד יפן.
הוריו כבר איבדו תקווה, והפסיקו לנסות לטפל בו.

כשמאיר גדל, הוא החליט לטפל בבעיה.
הוא כבר היה באוניברסיטה, היחידה שהסכימה לקבל אותו, אחרי
שנכשל בכל הבגרויות.
חבר שלו סיפור לו שהוא קרא באיזה עיתון טבע על זקן אחד שיושב
בראש האוורסט ועונה על שאלות קיומיות.
זו אמנם לא היתה שאלה קיומית, אבל היה שווה לו לנסות.

ביום השמיני של המסע הוא מצא את הזקן. חכם עם זקן ארוך. כמו
אלו בפרסומות ליוגה.
הוא התקרב אל הזקן, השתחווה ונישק את רגליו.
"מהי שאלתך, בחורי הצעיר?" שאל אותו הזקן, עם מבט של זקנים
חכמים. מאיר הסתכל עליו, נחרד ומבוייש.
בלאק אאוט.