אני הולכת בגיא צלמוות,
רואה הרס וחורבן.
עיניי נחות עליך,
האדם שרציתי כבר מזמן.
אתה מושיט ידך,
אחרי כל הזמן שהיית לבדך...
מחזיק ורד אדום,
פראי, כדי לעשות שלום.
אבל אני...
מחכה למבט אחד,
למבט המיוחד,
לפתוח את דלתות השער,
לגשר על הפער.
תאמין, זה יכול להצליח,
אם רק את אהבתך תוכיח.
כשהכאב משתלט על הלב,
העצבים מסמנים על רעב,
על תשוקה של אדם מאוהב.
אני עומדת כאן לבדי,
יותר אתה לא לצידי,
נזכרת בימים עברו,
רגעים שנחצו, התחלקו
ביני ובינך.
ועכשיו הרגעים נלקחו
ממני וממך.