'everybody loves somebody sometimes'

הפעמון מצלצל. "תפתח את הדלת!" היא פוקדת. "ש-לום", נשמעות
קריאות לבביות מהכניסה, "'מה נשמע, מה שלומכם...". "תביאו את
המעילים, אתם יכולים לחלוץ נעליים, תרגישו בנוח... מה? אה,
רותה במטבח, היא כבר תיכנס".
רותה ממתינה בפתח המטבח, מנגבת את ידיה בסינרה: "שלום, מה
נשמע... כן, תודה. אני כבר מצטרפת, תשבו ותרגישו בנוח. יוסי,"
פונה אל בעלה, "אני זקוקה לעזרתך". הוא נכנס אחריה למטבח. "בוא
תעזור לי", נותנת לו, שיפתח בקבוק עיקש. "חבל לי על
הציפורניים. ת'שמע, הגיעו בזמן, לא מתאים להם... תיזהר, הבקבוק
מטפטף, מה אתה אומר? מי אני? מה פתאום לחוצה,
קצת נרגשת מכל העסק, אבל ממש לא לחוצה..." התנור מצפצף. "רותה,
שהפשטידה לא תישרף". ''כדאי שתצא אליהם, זה לא יפה, שאנחנו כאן
והם שם. אוי... היא קצת נחרכה". "תפסיקי עם הלחץ שלך, רותה. זה
רק בקצוות, זה לא נורא. זה עושה את זה אפילו קריספי". "בבקשה,
לך כבר", היא דוחקת בו.

"מה תשתו?" הוא שואל את המסובים. "אנחנו כבר מסתדרים", אומר
אחד מהם ומוזג לו כוס מים קרים, שהיו על השולחן. "נו, אז מה
חדש?". "העסק קצת חלש, עשינו קיצוצים, ערפנו כמה ראשים". "רון,
תמזוג לי בבקשה מיץ", מושיטה לו כוס. "עם קרח?". "כן, שים כמה
קוביות". "אבל אמרתם, שאתם עושים איזה תכנית הבראה", ממשיך
יוסי. "כן, שעיקרה בקיצוצים. רשמנו מעט הפסדים במאזן השנתי,
אבל עם הרווחים הנאים של שנה שעברה, אנחנו פחות או יותר
מקוזזים. קחי, חמודה", מגיש לה כוס מיץ, "ואיך אצלכם?".  רותה
נכנסת, "רותה'לה, מה שלומך?". "תודה, נפלא. מה עם הילד?". "הו,
את לא תכירי את גל", אומרת מישהי עם סוודר אנגורה תכול. "הוא
הולך?", שואלת רותה. "מה זה הולך?! הוא רץ. מדבר, לא סוגר את
הפה". "תקפצו לפה איזה שבת איתו. ואת, סמדר, איך בעבודה?"
שואלת רותה מישהי מהיושבים. "שיעמום משהו פחד, וקשה לי למצוא
במקצוע שלי". "את רוצה לשתות, רותה?", שואל יוסי. "לא תודה",
היא עונה ופונה לסמדר: "היום קשה. המצב לא קל. את צריכה אולי
להמשיך לבלוע את הרוק". "אבל עד מתי, חוץ מזה תמיד אומרים המצב
קשה. ומי שנורא רוצה - מוצא". "תיזהר על הסוודר שלי", אומרת
בעלת האנגורה
לבן זוגה, שהתיישב לידה ופיצח בוטן, שהתעופף לשרוולה. "אוף,
רון. אתה לא זהיר", אומרת בעלת האנגורה ושולה את קליפת הבוטן.
"דליה, תרגעי... זה בסך הכל חצי קליפה", אומר מעט נזוף. "רון",
פונה אליו יוסי, "אותך לא שאלתי, מה תשתה?". "דאבל סקוצ' עם
קרח, תודה". "אז מה את אומרת, סמדר, ניסית בכלל למצוא במקצוע
שלך?". "בטח, אני כל הזמן מנסה, ותמיד אומרים לי אל תעזבי, עד
שתמצאי משהו אחר במקום. בייחוד הוא אומר לי..." מצביעה לגבר,
שישב לידה, שהזדקף מעט, כי הבין, שנכנס כעת לשיחה. "אז מה,
איציק. אתה אוסר על סמדר להתפטר?", פונה אליו רותה. "אני חושב,
שלא כדאי לעזוב כל עוד אין משהו אחר ביד", אומר ומנער מעט
באי-נוחות את כוס המשקה שלו עם הקרח. סמדר מרימה מעט את קולה
ואומרת לו, "אבל אני חושבת דווקא, שכשאתה מחוץ למקום עבודה
יותר קל לך למצוא". "ס-מ-ד-ר", אומר ומדגיש כל הברה, "דיברנו
על זה כבר ונדמה היה, שהשתכנעת". "נדמה היה, שהשתכנעתי", חוזרת
אחריו בקול שקט כאילו זה רק בינו לבינה. "סמדר, תעשי מה שאת
רוצה, רק אחר כך אל תקטרי באוזניי כל החודש", לוחש לה. "הנה,
את רואה. יש לך לגיטימציה לעשות מה שאת רוצה, את יודעת מה את
רוצה?", שואלת רותה, שעקבה אחריהם בציפיה כל השיחה. סמדר
מצקצקת בלשונה, ויוסי מתווכח על תכנית הבראה כלכלית. "יוסי,
דבר בשקט. אתה תעיר את הילדה", אומרת רותה. "וואו, כמה זמן לא
ראיתי אותה", קופצת דליה, "אני חייבת להציץ". "טוב, אבל על קצה
האצבעות, כי אחר כך זה סיפור להרדים אותה". "גם אני באה",
קופצת סמדר. "בת כמה היא כבר", הן מלחששות לרותה.

"לעשן רק במרפסת", אומר יוסי לאיציק, ששולף סיגריה. "מצטער,
אבל אחר כך יהיה לך עסק עם רותה", מוסיף. "לא רוצה עסקים עם
רותה", מושך איציק בכתפיו,  "וואאו... היא ממש דובשנית, איך
היא דומה ליוסי... לא, בפה היא מזכירה אותך...". "נו, בקרוב
אצלכם", אומרת רותה לסמדר. "כן... כן", סמדר נאנחת, "אני חולה
על הגיל הזה. תני לי אותם עד גיל שנתיים ומגיל שמונה עשרה".
"ככה? צעצועים או חיילים את אוהבת". "לא, אני פשוט מעדיפה
עצמאים או חסרי אונים. אבל לא באמצע". הנשים חוזרות ומתיישבות.
"בואו נעבור לשולחן, האוכל מוכן", אומרת רותה. יוסי נעמד דרוך,
ומוכן ומזומן לכל סידור או בקשה. כשלא מוצא מה לעשות, מיישר
מעט את המפה. "יוסי...". "כן, אני בא!", נחפז לרותה למטבח
וחוזר עם שתי תבניות ריחניות. "איציק, תפתח לנו בקבוק יין...
תבחר, יש במזווה". "אני מעדיפה יין צעיר", אומרת לו דליה. "זה
עניין של טעם", אומר לה איציק. "וגם הרגל", אומר רון, "אני
הרגלתי אותה לשתות צעירים". ''ממש אתה הרגלת", מקניטה אותו,
"ממי למדת לשתות רק יין צעיר?". קולו מרצין מעט, "טוב, נו..."
מתרצה ומצחקקת, "רותה, שאני אעזור לך?", שואלת ונעמדת. "לא
תודה, הכל כבר מוכן... תתחילו לשרת את עצמכם". "תשתי יין,
סמדר?", איציק שואל אותה והיא לאות אישור מחייכת. "נרים
לחיים...". "רגע", אומר יוסי, "רותה! את באה? כולם מחכים לך!".
רותה נכנסת עם סיר בין ידיה, פניה מעט חיוורות, סוקרת את
השולחן, מתיישבת ומרימה את כוס היין שלה. "אני דווקא אוהבת
אותם ישנים", אומרת סמדר, "כאילו היין שנים חיכה רק לכבודך,
שתתענג עליו". "בגלל זה בחרתי משהו באמצע", אומר איציק, "רותה,
מה קרה את שקטה?". "לא, כלום", עונה בפליאה. מישהו נותן נאום
קצר. הם משיקים כוסותיהם זה לזו ולוגמים באיטיות. "יוסי, אני
זקוקה לעזרתך", אומרת רותה ונעלמת למטבח. "אבל הכל כבר על
השולחן!", תמה יוסי. "יוסי!", היא קוראת מהמטבח. "הייתי השבוע
ליד מקום עבודתך", אומרת דליה לסמדר ולוקחת לגימת יין ארוכה.
"איזור נחמד", מניחה את הכוס . "כן", סמדר מאשרת לאיטה ומטה
מעט את ראשה בענייניות, "המקום נחמד, וגם האנשים, אבל לי באופן
אישי קצת נמאס. מה עשית שם? יוסי, אתה בא?". נשמעת קריאה מעט
נואשת מהמטבח. "אכלתי צהריים עם מישהי". "מה קרה, רותה?", חושש
מעט מהבשורה שנושאות פניה, "ר ו ת ה?! מ-ה?". היא ישובה על
הכסא במטבח וראשה שעון על ידה. "נו, דברי?". צחקוקים עולים
מהסלון. "ח'ברה, אתם באים?", צועק להם רון, "אני כבר לא יכול
להתאפק!". "אני כ"כ אוהבת את קערות העץ של רותה, עם הכלים
שלה", אומרת דליה ומשרטטת מעגלים באויר, "הכל טעים ויפה נורא".
"מה את מחפשת, סמדר?", התערב רון בשיחת הנשים. "משהו מעניין
ומאתגר. והרבה כסף", אמרה וקרצה לו תוך כדי לגימת היין עד
טיפתו האחרונה. "הו, גם כסף גם ענין, השילוב הנדיר, בצירוף
הזה". "אני בחורה עניינית". "עוד?", שואל, ומוזג לה מגובה רב
באיטיות. "תודה..." אומרת ומתבוננת בהנאה על האדום הסמיך,
הנערם בכוסה. "סמדר, תתחילי להרגע עם היין", אומר לה איציק,
שבוחן אותה כל אותה העת מהצד. "את מתחילה להדאיג אותי!", אומר
יוסי לרותה. רותה מושיטה לו את ידיה. "תסתכל טוב!", פוקדת בקול
מעט שבור. "נו, מה?", שואל, "הכוויה הזו משבוע שעבר". "יוסי,
תסתכל עוד יותר טוב!". "אה, הציפורניים, שעשית. כן, יפות.. אה
חסרה, נפלה לך, לא נורא, תדביקי אותה", ודוחק בה לקום לסלון.
"אי-אפשר, יוסי. היא נפלה".  "לאן?", מציץ בה בחשדנות.
"לפשטידה". "היום הוא מת להרוס לי את הסוודר!", דליה קצת צועקת
ומסלקת פירורי לחם מהסוודר. "הוא יפה, את סרגת?", שואלת סמדר.
"מה פתאום! הלוואי והייתי סבלנית כזו. קניתי אותו בסוף עונה.
הוא כ"כ נעים ופרוותי..."

יוסי פוער קלות את פיו, "וזו הפשטידה שבסלון?" שואל ומצביע
לכיוון הסלון. היא מהנהנת. הוא פוסק את ידיו לצדדים לרווחה,
נאנח ונד בראשו באיטיות כמפנים את רוע הגזירה, ולשולחן הם
מצטרפים. "רותה, יש כאן משהו חלבי?". "הפשטידה והעוגה". "היא
התחילה לאחרונה לשמור לי כשרות", אומר רון. "טוב, אז לא תאכלי
מהפשטידה", אומר יוסי. "היא דווקא מעולה", אומר איציק, "תביא
עוד חתיכה". "חכה, תשאיר מקום, יש עוד המשך". "היא בטח לא
דיאטטית", אומרת סמדר. "ממש לא!", אומרים רותה ויוסי פה אחד.
"אני רק בשלב הלחם", אומר רון ובוצע לו חתיכה נוספת, "תגידי",
אומר בפה מלא לחם ומנשיר פירורים לדליה, "את אפית את הלחם?".
"רון!", דליה גוערת בו, "נמאס לי להגיד לך כל הזמן, חוסר
התחשבות!". "רוצה להחליף איתי מקום?", שואלת סמדר. "רעיון
טוב", אומרת דליה ומתרוממת מכסאה, "כן, אני אפיתי את הלחם".
"בשביל מה לעבוד כל כך קשה, כשיש שפע לחמים טובים בחוץ?", אומר
איציק. "זה העניין", עונה לו יוסי, "זה פשוט הכיף שלה לשבת
ולהתעסק כל היום במטבח". "לי כבר ירד מהמטבח", אומרת דליה,
"היו תקופות שמאמצע השבוע תכננתי מה לבשל ליום שישי. היום כבר
לא. אני חושבת, שלא צריך לעשות עניין מאוכל". "אולי תשימו
לאורחים שלכם איזה דיסק?". "רעיון מעולה", אומרת דליה. "בדיוק
הוצאנו מהבוידעם את הפטיפון ויש שם כל מיני תקליטים שרוטים",
אומר יוסי ומחווה בידו לפינת התקליטים. ''איפה, מה?", שואל
רון. "כאן", אומר יוסי, מצביע בלסתו ונשאר נטוע במקומו. "טוב,
אני אהיה הדי ג'יי, אתה נותן לי יד חופשית", אומר רון ומפשפש
בתקליטים, "וואאו! דיינה וושינגטון, הלכתי על זה". "לואיס
ארמסטרונג יותר טוב". "אחי, אני הדי ג'יי או אתה?" רון שואל
ומפגין את זרועותיו וכתפיו.  

"everybody loves somebody sometimes ..." קובעת דיינה בקולה
הספוג תוכחה וחכמת חיים.
"מי רוצה לרקוד איתי...?", שואל רון ומרקד לאיטו. סמדר מתנועעת
במקומה, "אני חולה על השיר הזה".  "רותה, נדמה לי ששמעתי בכי
קל מחדר הילדים". "הו, לא!" רותה נאנחת ונעלמת לאחד החדרים.
"סיימתם עם הפשטידה, חבל שתתקרר...". "everybody loves
somebody" מפזם רון תוך כדי ריקוד גמלוני. "תזהר, רון", דליה
מציצה בו בחשדנות והוא מזמינה לרקוד. "עזוב..." ממלמלת בחיוך
נבוך. "אז אתה משאיל לי את בת זוגתך?", שואל רון. "לריקוד-
כן", עונה איציק בחיוך קל. "לכי, סמדר", דליה דוחקת בה. סמדר
מתרוממת ומתגפפת עמו, כשהכוס יין בידה. לעיתים היא נוטה לאבד
את שיווי משקלה והוא תומך בה. "הסוודר שלך מדהים", אומר איציק
לדליה. "תודה", אומרת ומרימה את סנטרה, כמושכת בחוטים את שדיה.
הוא שולח אצבע טובה ומחוצפת אל הסוודר שלה ושולה משם פירור.
"זה שלך". "אם אתם לא אוכלים את הפשטידה, אני מכניס אותה
עכשיו", אומר יוסי, מעט בייאוש.  "אמר לי איזה שף אחד, שצריך
ישר לשים בתנור, אחרת היא מצטמקת ומתכערת", ונוטל את המגש.
"רגע", עוצר אותו איציק "מה בוער?" ומגלגל בפיו מהיין, "הלילה
עוד ארוך" וקורץ לבת שיחתו. "עוד יין?", שואל את דליה.
"בשמחה", היא עונה לו בחיוך. "נו, יהיה לנו שמח עכשיו?", שואל
יוסי את רותה, שנכנסה. "לא, היא כנראה חלמה משהו, אבל מיד
נרדמה. אפילו בשנתה היא מתוקה". "גל שלי, מתעורר בקושי פעם אחת
בלילה. וזה אפילו אם ישן צהריים", אומרת דליה. "סמדר, אנחנו
צריכים לראות את גל", אומר איציק, "איפה היא נעלמה?". "כנראה
יצאה לעשן עם רון", מרגיעה אותו דליה, "אולי נשים שיר אחר?".
"מה את רוצה?", שואל איציק. "לא יודעת. שים לי משהו טוב
ומפנק". "קיבלת", אומר לה ומפשפש בתקליטים
"פם-פרם-פם-פרם-פם-פם-פרם...

heaven...heaven, I'm in" שיחקת אותה, איציק... פשוט קלעת
בול", הוא מתיישב לידה מחוייך. "את נראית מעולה היום, בקושי
יצא לי לומר לך", אמר רון. הרוח בחוץ סמרה את שערותיה ולחלחה
את עיניה, מה שהוסיף להן ברק זוהר. "את מחפשת עבודה אחרת?",
הוא הטה את ראשו הצידה ופלט עשן מהסיגריה. היא הטתה את ראשה
לאחור ועצמה את עיניה. "אני צריכה שינוי", אמרה תוך כדי עיניים
עצומות. הוא ליטף ברכות את עורה המתוק. מראה היה נקי. שערה
סתור. הוא קרב אליה,  מתקשה להתאפק ורפרף בקלילות על מצחה. היא
נעה וזעה קלות, אולי אמרה משהו, אולי לא. הוא היטיב את שמיכתה
וצעד לאחור בצעדים דמומים מיומנים ויצא מחדרה. "בסוף עוד תעיר
אותה" ציינה רותה. "איפה, היא ישנה עמוק". "סלק כבר את הפשטידה
משם!", סיננה אליו בלחש. התקליט חרק מעט. "זה תקליט ישן,
מצטער, איפה הדי ג'יי שלנו? רון...". "בחוץ, מעשן עם סמדר".
"רון", יוסי פותח את דלת ההזזה של המרפסת, "בוא תתעסק עם
התקליטים". "כן...כן", הוא מכבה סיגריה. יוסי נכנס ראשון,
אחריו סמדר בארשת פנים בטוחה ומבטיחה ומאחוריה רון מרוכז
בעורפה. "דליה, הפשטידה מעולה, רוצה חתיכה...?". "הממ... לא
תודה", אמרה וליוותה במבטה חתיכת פשטידה חרוכה, כשמלית בהירה
מציצה מדפנותיה. "יודע מה, תביא ביס משלך", אומרת לאיציק. הוא
תוקע במזלגו מנה גדושה, מקרב סמוך אל פיה ולאחר היסוס קליל
מניח על צלחתה. "תעבירי ת'רוטב", מבקש יוסי מסמדר ותוקע מבטים
בצלחות הסועדים. "איכסה, מה זה?!", צועקת דליה. רותה ויוסי
נזעקים בחרדה לעברה. היא מתפתלת, מנערת את הסוודר שלה ומעיפה
בוטן מחזייתה. "איך הגיע לשם? יש לי בעל מוכשר", אמרה ונאנחה.
גם יוסי ורותה נאנחו לצחוק הסועדים, וסילקו משם את הפשטידה.