|
ושוב מעונן
והשמש מתחבאת
מתביישת
מרגישה היא לא שייכת
ושוב מעונן
והגשם יורד
טיפות של דמעות
טיפות עצובות
ושוב מעונן
והאדמה הכול סופגת
רוויה היא כבר בדם
מצמיחה היא שוב קברים
ושוב מעונן
ואפילה מכסה את הארץ
יגון אבל ושכול
מעטרים פנינו |
|
|
כמה אבסורד. אני
שונאת אותו עד
כדי כך שבא לי
לבעוט בו כל-כך
חזק בחלקה
האחורי של
הברך.
אבל הוא כל-כך
חמוד.
אני מאוהבת...
(מזוכיסטית
מלידה) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.