אליך, זה שהתחזה להיות ידיד שלי. אני כועסת, כועסת ומאוכזבת.
ואכזבה הרבה יותר קשה מכעס. אני מאוכזבת ממך, מהנטישה הפתאומית
ומחוסר היחס הבלתי ברור הזה מצידך. אני עדיין לא מבינה מה גרם
לך להשתנות בין לילה. אתה פשוט בן אדם שאני לא יכולה להתמודד
איתו, ואני יודעת שאני לא היחידה.
אתה יודע מה הכי רע בכל הסיפור? זה שהפגיעות הכי קשות בחיים
שלי נגרמו ונגרמות ע"י אנשים שאני אוהבת, וכנראה לא הבנת עד
כמה שאני אוהבת אותך. ואתה יודע עוד משהו? כנראה שחשבתי שאתה
אוהב אותי לפחות כמו שאני אותך, או ככה לפחות טענת.
אתה חושב שלשבת לילה אחד איתי ושאני אבכה לך על הבעיות שלי
הופך אותך לידיד טוב? נותן לך את הזכות להעלם יום אחד בלי
הסברים? אתה טועה. ובגדול. אני לא יודעת מה אתה רגיל מהחברים
האחרים שלך, אבל אצלי ידידות זה לא רק להקשיב לבעיות פעם
בחודש, אלא באמת להיות אכפתי.
אבל כל זה לא משנה כבר. ניתקנו קשר וזה מה שעצוב. לי אין כוח
יותר להילחם על משהו שכנראה לא חשוב ושכנראה אתה לא תילחם
עליו. להתנצל זה יותר מדי בשבילך. אפילו שזה כל כך ברור לכולם
שפגעת בי. אני לא ממש צריכה את הסליחה שלך, באמת. כל מה שאני
רוצה זה שיום אחד, לחמש דקות, תיזכר בי ותבין שטעית.
אני מפחדת ממך כרגע. באמת. אמרו לי להתרחק ממך כשרק התחלנו
לדבר. מה לעשות שעבדת עליי ושיחקת אותה הידיד הכי טוב שלי. ומה
לעשות שאני לא שמתי לב שמה שאומרים אולי נכון.
זו כל כך אני להשלים איתך אם תהיה נחמד אלי יום-יומיים. כי אני
כזאת - אחת שלא מוכנה לאבד אנשים סביבה. אבל תזכור - לשכוח זה
לא לסלוח.
ומכל הלב - שיהיו לך אחלה חיים ותהיה מאושר.