חמישה ימים של נצח, חבטות קלות בין שאלות ללא תשובה.
סופח רגעים סתמיים אל תוך מועקה, האם סוף כל סוף אהיה מאושר?
ואם לקומץ דל של שניות.

מחשבותי, נגד רצונותי , האהבה שלי נגדי, אני נגד עצמי.
הפרדוקס בין הרצונות של מספר ישויות מובילות למחלף חד סטרי ,
שבסופו דגל ההגו מתנוסס ומצד שני מורכן לחצי התורן.

אני מוכן לוותר על דגלי למען אושרך ורצונותייך.

אך אני שבויי כלוא בתוך עצמי, כאדם ללא יכולת דיבור בעניין זה
או אחר.
תעשיית הנייר חוגגת את תיסבוכיי, טוב לפחות אני יודע שבקצה
השורה קיים מוטיב מסויים של אושר.

ובאשר על ליבך...