שיר ואני היינו חברים שלוש שנים וכל הזמן של התבגרות היינו
ביחד.
את כל הדברים הכי משמעותיים בחיים שלנו עברנו ביחד.
אהבתי אותה כמו שאהבתי את עצמי.
בתקופה האחרונה שלנו ביחד היו המון ריבים וראינו שזה לא כמו
פעם וכמה שרצינו שדברים יסתדרו זה לא קרה.
אני ושיר ניפרדנו וכל אחד הלך לכיוון שלו. שיר מצאה חבר אחרי
שבועיים ואני לא יכולתי לקבל את זה.
כל הזמן חשבתי איך להסביר לה, שהכל שטויות ושאני אוהב אותה
ושאני מצטער על הכל.
אבל זה לא עזר ויותר מכל ניסיתי להסביר לה, כמה שהחבר החדש לא
טוב בשבילה.
כשראיתי שכל זה לא עוזר אז התחלתי לכתוב לה מכתבים.
מכתבים כואבים כאלו, שאתה פשוט בוכה על הנייר וכותב כל מה
שעולה לך לראש.
וכל זה התחיל מזה, שאני ושיר גם כשהיינו חברים, היינו כותבים
מכתבים אחד לשני וליפעמים לא היינו מתאפקים אז היינו מקריאים
את זה בטלפון אחד לשני.
אז בגלל זה היה נראה לי מאד רגיל לכתוב לה מכתב.
הייתי כותב לה מכתבים, על מה שקורה איתי ואיך אני מרגיש.
ותמיד חיכיתי לראות ואפילו דמיינתי, את מה שהיא תכתוב לי
בחזרה.
אחרי חצי שנה בערך הבנתי, שאין לי אומץ בכלל לשלוח לה את כל
המכתבים האלו ופשוט נאספה לי ערימה גדולה של מכתבים, שאף פעם
לא שלחתי לה.
ולכן עכשיו אזרתי אומץ ואם את אי פעם תיכנסי לאתר ובמקרה תיראי
את כל מה שכתבתי עכשיו אז זה בשבילך.

שיר
אין דבר בעולם שאני אוהב יותר מאותך!