פנייך יפות כפני כל אותם מלאכים
העוברים מעליי כל שעה עגולה "ועשרים"
ידייך הקמורות, לוטפות הן את ראשי
גורמות לים של תשוקה להתפרץ בחיקי

מאזינה לצרותיי, רבות הן ומגוונות
קשה בעולם כה אדיש כך לחיות
קרבה, אט רוכנת, נושקת קלות למצחי
כאחות רחמניה המודדת את חומי

מדוע אינך שלי לתמיד?
האם זו מרת הגורל, האם את רשמך אחטיא?
בזיו פנייך איזכר כל שעה מנוכרת
את היותך עמי, כך נדרתי, עוד אנציח בסרט

אהבה, כך אומרים, באה מיליון לאחד
אך אכזבה באה לכל שאר השוטים
מוכן אני להיות השוטה שנלעג
אם תובטחי לי מראש כמתנת ניחומין

חיבוק אחרון, נשיקה, לטיפה
רוצים לעזוב, אך מפחדים לאבד אחיזה
לבסוף הגאווה, מפרידה היא בינינו
אך בלילה לבן, עוד אשיר את שירנו...