יום אחד נהפוך לסרט קלאסי
בעוד ארבעים שנה יעשו עליינו סרט
וכשנצפה בו, ניזכר כמה שהיה לנו קשה.
מה שנדוש פה עכשיו
יהפוך שם לקלאסי
ונזיל דמעה בגעגוע
לכל הדמעות שזולגות פה היום.
ננסה להבין איך אהבנו אז בפאבים,
ואיך לעזאזל אפשר לשמוע מוזיקה כל כך מיושנת.
"אוח, הבנות היו כל כך יפות ותמימות באלפיים וארבע
והבנים כל כך מנומסים", נאמין, לא נאמין. נאמין.
שיר של שלמה ארצי יתנגן לנו בראש
בפרוזדור היציאה מהקולנוע
בדרכנו לכאבים היומיומיים החדשים
שיהיו חיינו.
מי יודע,
אולי גם עלייהם יעשו יום אחד סרט...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.