מונה לב אוהב את פעימותיו
כי לא כתמול שלשום תחושותיו
מאז יבשה באר השראותיו.
לחש לה קסמים,
שלח לה כוכבים,
קרא לה ממעמקים,
חיפש אותה בשחקים.
סיפרו לו כי הייתה לבת-קול עמומה
היושבת על פי תהום מאפילה
ומשתולל בה שיגעון ההריסה
וידה - לאהבה קמוצה.
והוא נזרק כזיק אל ליל שחור
ודועך חליפות - אין כוחו לזהור,
מתגלגל במדרון הזוועה המציקה
וזועק: הקפיאו לאהבה את צורתה
שתהא כמו באגדה העתיקה
המבטיחה לאוהבים אור ורננה.
28/06/04 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|