אולי יום אחד אחרי שהילדים יגדלו
יעזבו את הבית ויביאו גוזלים שיזכירו לנו אותם
כשהיו קטנים
נשב במרפסת וניזכר בתקופה
שלא היית סגורה על עצמך
ומה זה עשה לי
על הפעם ההיא בתוך המגאן
כשנישקתי אותך וחשבתי שמכאן
מתחיל רק סיפור אהבה
ואת היד שלך שמיהרה לעצור
ולהסביר שזה לא ושאולי נחזור
להיות ידידים
או על הפעם ההיא באוהל בכינרת
כשראיתי אותנו בווריאציה אחרת
וידעתי שמכאן, אחרי השקיעה
נגלוש לשיחת נפש עמוקה
ואיך הייתי המטלית הלחה
שניגבה לך את הדמעות
וניגבה לך את האף
כן, בעוד חמישים שנה
על המרפסת
כן... בסדר...