על הקיר היא הופיעה, התמונה שלה
כבר חודשיים בלעדייה וזה מרגיש
כאילו אני כבר לבד שנתיים
יצאתי לרחוב, ראיתי אותה, היא הייתה עם שמלה בדרך לבריכה.
עקבתי אחרייה, כל הדרך, הבריכה הלימודית הישנה
כשהיא נכנסה, צילמתי אותה, ברחתי משם מבלי למצמץ.

התמונה... היא צולמה-האשה של חיי, רק לפני חודשיים וכבר
שנתיים.
לא שם, לא מספר, לא רחוב אבל תמונה.

יצאתי לחפש אותה ברחבי נס ציונה.
אף אחד לא ראה אותה,
אף אחד לא שמע אותה ואף אחד לא דיבר עלייה.

האשה של חיי, כבר חודשיים ומרגיש שנתיים
רק תמונה לזכרון.