|
אז לא הספיק לי כל זה
ורציתי לסבול עוד
כי מגיע לי כל כך
ואחרי השיחה ספק שיחה שהייתה
שבה אמרתי לו
"דקור אותי, דקור בכל הכוח"
חיכיתי שהוא יתקשר
ויתנצל
ויגיד לי שאני חשובה
ושכואב לו
ושהוא רוצה אבל לא יכול
העיקר שיגיד משהו
ולא ישאיר אותי ככה
עם חנית נעוצה בלב
בלי מי שימשוך החוצה
אבל זה לא קרה
ושוב בדרכו שלו הוא סובב
עוד ועוד
את הלהב
בתוך הלב
עמוק
במקום שאחרים לא פגעו
והוא לא פגע
הוא הרס
ואני, למרות שאמרתי שלא
אני נותנת לו להמשיך
בלי שהוא יודע בכלל
ואולי הוא יודע בדיוק
והתירוצים שהמצאתי בשבילו כל הזמן
ממשיכים לרוץ לי בראש
ובלב
וכואב.
כל כך כואב.
אני מרגישה את הפרפרים שהיו שם פעם
מתים אחד אחרי השני
כמו בתא גזים
ללא אפשרות חנינה
וכל אחד שמת
מכאיב יותר
ויותר
ורוצה שהם ימותו כבר
ולא רוצה
כי פרפרים נועדו לעוף.
וכך בדרכו שלו
הוא ממשיך לגרום לי לסבל
אז מה הבחירות וההחלטות האלו עוזרות?
כואב לי יותר.
ותראו לי את החכם הזה שאמר שפיות לא מרגישות כאב
ושפיות הן משהו מיוחד
שהן תמיד קמות על הרגלים ומתעופפות
מי שאמר את זה בטח היה שדון
מפלצת ללא לב.
אני. |
|
שלי שואלת אם
זאת שאהבה את
התל-אביבי, אהבה
אותו כמו שהיא
אוהבת אותי?
החבר של שלי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.