[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








קשה לנסח, אני חייב, אנסה
להסביר את הבלתי אפשרי הזה.
הבוקר לאחר ליל נדודים
הבנתי לגמרי, פעם אחת ולתמיד
מאיפה באים ולאן מועדים
אותם כיסופים אדירים.

השלמות, היופי, אהבת האנשים,
נולדים למעלה ויורדים מעמקים
כמו אותה שושנה ידועה
בעלת שלושה-עשר העלים.
הזמן, הממד בו אנו נכספים
הוא המכריענו לבלתי הפיכים.

קראתי על פיסיקאים נהדרים
שמתוך שיקולים של סימטריה
חלקיקי יסוד מגלים.
גם אצלם הוא גורם להיסטריה
הרי זה ממש מדהים,
איך אפשר עם הקשיש הזה להשלים.

כך, ככל שיותר התעוררתי
נתערפלה לה שוב יונתי.
אלו רק מילים
מה לך אהובתי.
לא, זה הזמן, הוא
המכתיב חידתי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לבנה: "היא
ניסתה לכשף
אותי."
דן (ברצינות
תהומית): "אבל
היא לא מכשפה!"



- דיאלוג אותנטי
מסידרת המופת
"לגעת באושר",
פרק 116


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/7/04 19:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חיים ישראלי

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה