ארז ביאלר / אתנחתא. |
בין תמנון לעקרבית.
פגוע ומותש מבחינה רגשית.
ואני מחפש שוב,
את הקצה הרטוב,
של מה שהיה חיי פעם.
שהתפורר, התמוגג ונעלם.
והבדידות חונקת את הנקבוביות,
ומה שהיה גושים בגרוני,
עוטה עתה צורה של קוביות,
שבדפנות הוושט נדבקות.
ואני כעלה הנידף ברוח,
השומע ומקשיב ללחשושיה הצורמים.
ואני כמו החול של הים המלוח,
השומע את הגלים מדברים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|