הגיע אלי זוג שביקש להתגרש. ביקשתי לשוחח מעט עם הגבר, ואח"כ
מעט עם האשה, כל אחד בנפרד. לבסוף, ביקשתי לקרוא לשניהם יחד
ואמרתי להם: "רבותי! אני מבין שיש ביניכם חילוקי דעות רבים,
ומריבות שגורמות לנתק, אך בכל זאת אני מעוניין כי תשובו
הבייתה, נסו לחיות שבוע נוסף יחד, ורק אם שוב לא תצליחו, חיזרו
שניכם אלי ביום ראשון הבא".
הזוג הסכים, ויצא מהרבנות.
חשבתי מה עלי לעשות, ולפתע עלה במוחי רעיון.
קראתי ליחזקאל, אחראי הנקיון, והוא ניגש אלי בחשש: "כן, כבוד
הרב ?"
"יחזקאל", אמרתי לו, "אתה רוצה לעשות מצווה?"
יחזקאל הנהן בראשו, אך תהה במה מדובר.
"ראית את הזוג שיצא עכשיו ?", שאלתי.
"כן", ענה יחזקאל.
"ביום ראשון הבא הם ישובו הנה ויבקשו להתגרש. התפקיד שלך הוא
להפריע לי באמצע השיחה עם הגבר, וללחוש לי דבר מה באוזן",
אמרתי לו.
"מה ללחוש לך?", שאל יחזקאל.
"זה בכלל לא חשוב. אתה יכול מבחינתי רק לקרב את פיך אל אזני
ולא לומר דבר", אמרתי לו.
יחזקאל לא הבין למה בדיוק הוא אמור לעשות זאת, אבל שתק.
"רק עוד דבר, יחזקאל", הוספתי, "מיד לאחר שתקרב את פיך אל אזני
ותלחש לי דבר מה, אני אצעק עליך. אל תפגע ממני, רק תראה נעלב
ותצא מן החדר. בסדר?"
יחזקאל נראה מופתע, אבל מצווה זו מצווה, ואם זה מה שכבוד הרב
מבקש, מי הוא שיסרב, ועוד לפעולה כל כך פשוטה!
ביום ראשון בבוקר, הופיע הזוג שוב ברבנות והגיע אלי.
"שלום כבודו, אנחנו בעניין הגירושין, אתה בוודאי זוכר ...",
פנה הגבר אלי.
"בוודאי, בוודאי. שבו נא, ומייד נתחיל בהליך הגירושין",
אמרתי.
ביקשתי מן האשה לצאת מהחדר, ונשארנו אני ובעלה לבד.
לאחר מילוי הטופס הראשון, מסרתי את העט לבעל על מנת שיחתום על
הסכם הגירושין.
ואז נכנס יחזקאל לחדר. הבעל המופתע הסתכל עליו, אך לא פצה את
פיו.
יחזקאל ניגש אלי ועשה עצמו לוחש באזני.
"תתבייש לך!", צעקתי אל עבר יחזקאל, "איך אתה מעז? הסתלק מכאן
מיד!"
יחזקאל יצא מן החדר נבוך מעט.
הבעל שאל אותי: "כבוד הרב, מה הוא כבר אמר לך שהתפרצת עליו
בצורה כזו?"
"הוא ביקש לדעת אם הוא יוכל לבקש את ידה של גרושתך", עניתי
לו.
הבעל היה המום לרגע.
"כבוד הרב", הוא פנה אלי, "אני אוכל לבקש ממך משהו?"
"בבקשה", אמרתי לו.
"תוכל לקרוע בבקשה הסכם הגירושין שחתמתי עליו? אני חושב שאני
אוכל להסתדר עם אשתי למרות הכל ..." |