|
בהתחלה זה כואב ורוצים לשכוח הכל.
אחרי שבוע, כשמתחילות לעלות לראש תמונות של העיניים ושל הפה
ושל שניות ושל דקות, קולטים שאין ברירה ואי-אפשר להדחיק את
הזכרונות.
עוברים עוד כמה ימים והתמונות הופכות לשאלות
וכשלא מוצאים תשובה מבינים שזה בעצם הפיתרון.
אחרי חודש מידי פעם רואים את הגוף
או איזה חיוך מרוח - מבדיחה שרק אנחנו היינו מבינים.
לאט לאט כל אלה הופכים לתאריכים ואחר כך לתקופות בחיים (ובסוף
לשנים).
ועכשיו, לפעמים הכל חוזר, ברגע אחד -
ואז הכי כואב |
|
|
"אני מאמין, אני
מאמין, באמונה
שלמה, בביאת
המהדי, אני אני
מאמין."
"מהדי! מהדי!
מהדי!"
"אי אי אי אי
אי"
"מואדד'יב,
מואדד'יב,
מואדד'יב!"
"אי אי אי אי
אי..."
סוטול הדררי
וחבריו שרים עוד
שיר עם דררי
(ששרידיו
במיסיון של בני
חב"ד). |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.