ציפור מצייצת לי באוזן שמאל.
קבעתי שאת עולמי אצור במכחול.
בגוונים של כחול וסגול.
אני בוהה בכוכב, בשמיים מנצנץ,
ובלבי לפתע משהו רוטט, קופץ,
אותי לחייך מאלץ.
ואני מריח את הקיץ באוויר,
הנוטף מעצים מסביב למכביר.
משכר מחשבותיי במשהו קריר.
ותחושתו של האוויר הצונן,
המעורר פתאום, מרענן,
בלילה כשאני מזיין,
מצליחה לשבש את ראייתי,
למשהו חסר תכליתי,
הופך לבעל רושם כפייתי.
לכן כשאני איתך בקיץ שוכב,
ומנסה את גופותינו המהבילות לקרב,
אל תתפלצי אם בבוקר אקום,
ואגיד שאותך אני לא באמת אוהב.