פעם אחת, לפני שנים רבות, בממלכה קסומה אשר בצידה האחר של הקשת
בענן, חיה לה נסיכה קסומה, עדינה, יפה ונפלאה. באופן סטנדרטי,
כמו בכל הממלכות הקסומות האחרות שאתם מכירים, גם בממלכה הקסומה
שלנו גר אביר נאה ובעל לב זהב שהיה מסכן את חייו מדי יום ביומו
כדי להציל סנאי קטן משועל גדול, שועל גדול מאריה רעב או אריה
רעב מציד רשע ובאופן כללי היה ניצב בפני כל סכנה שהעזה להראות
את פרצופה המכוער בממלכה. "תקשיבי," הוא היה אומר להן בתקיפות.
"אצלנו לא מכניסים סכנות עם פרצוף מכוער." ומיד היה מוסיף
בחוסר טאקט חינני - "אם את רוצה להיכנס אז תעשי ניתוח פלסטי,
שתהיי סכנה עם פרצוף יפה!" כמובן שמה שקרה הוא שבאיזה שהוא שלב
לכל הסכנות בממלכה היה פרצוף יפה, כל השועלים והאריות מתו ברעב
והציידים הרשעים הבינו שפשוט אין טעם ועשו הסבה מקצועית. היום
הם מוכרים סנדביצ'ים בתחנה המרכזית. חלק מהם עורכי דין. בכל
אופן, לא נדון בכך בהרחבה, אבל רק שתדעו שכתוצאה מכך נהיה
בלאגן אצל איגוד מוכרי הסנדביצ'ים, כי הציידים הרשעים בדימוס
השתלטו בכוחניות על האיגוד והם הרי לא מבינים כלום בסנדביצ'ים,
מה שהוביל לקטסטרופה בענף, שלא לדבר על הריבוי הטבעי של הסנאים
שיצא מכלל שליטה ואיך שזה השפיע על עורכי הדין. אבל ככתוב, לא
נדון בזה עכשיו. אולי בפעם אחרת, אם יבוא לי.

נחזור לאביר שלנו ולנסיכה הנסיכתית שהוזנחה עד כה. כעיקרון, מה
שקרה הוא שהנסיכה קבעה עם האביר שהיא תפגוש אותו הלילה בחצות
בקצה הקשת, במקום שבו הקשת נוגעת באדמה, וכשהשמש החלה לשקוע
עלה האביר על סוסו והחל לדהור לאורך הקשת, ממש מתחתיה. הוא דהר
ודהר ודהר, וכשסוסו התעייף הוא החליף סוס ודהר עוד ועוד. באופן
טבעי, כשנעלמה השמש, נעלמה לה גם הקשת ולא היתה לאביר שום דרך
לדעת היכן המקום שדיברה עליו הנסיכה, אבל לבסוף, משום שכבר
היתה השעה 23:59, הגיע למקום שהחליט כי הוא המקום הנכון, עצר
את סוסו, לקח אוויר מלוא הריאות, נרגע מהדהרה הארוכה, ירד
לקרקע, קטף פרח סגול ויפהפה מהאדמה והמתין לנסיכה. הנסיכה,
מצידה, שתתה הרבה וודקה, ושכחה לגמרי מהאביר (או, לפחות, זה
התירוץ שהשתמשה בו כשהעידה בפני ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה
כדי למצוא את האשם באסון התיירותי שהתרחש כתוצאה מהפרשה, שהיתה
ידועה לאחר מכן בשם הפוליטיקלי קורקט "פרשת הסכנות בעלות הפנים
הבלתי יפות בעליל"). האביר, בהיותו אביר מהאגדות, עמד וחיכה,
וחיכה, וחיכה, וכשהתעייף, ישב לו על סלע וחיכה עוד קצת עד
שלבסוף עבר לידו מנכ"ל של חברת היי-טק שבדיוק חזר מבילוי בפאב
והציע לו חוזה שמן בתור מגרש-סכנות-עם-פרצופים-מכוערים בחברה
שלו, כולל ביטוח שיניים, פנסיה מוגדלת ותלושים לרחיצת השריון.
האביר, שלא היה פראייר, כמובן הסכים מיד.

וכך, הממלכה הקסומה החלה מתמלאת בסכנות שהעזו להראות בה את
פרצופן המכוער. (זה הרגע שבו הוקמה ועדת החקירה ההיא, ממקודם).
באיזה שהוא שלב הן הפכו לרוב וקיבלו זכות בחירה. הן העלו
לשלטון נציגים שלהם ועודדו הגירה של סכנות שכמותן לתוך הממלכה.
הסכנות עם הפרצוף היפה הושמו ללעג בפי תושבי הממלכה והנסיכה,
כדרכן של נסיכות, התחתנה לה עם נסיך. אבל מכיוון שהנסיך היחיד
שהיה בנמצא היה נסיך הסכנות בעלות הפנים הבלתי יפות בעליל היא
לא היתה ממש מרוצה מחיי הזוגיות שלה. חבל.

האביר היה מגיע יום יום לעבודה, עומד בפתח בניין המשרדים לבוש
בשריון הנוצץ שלו ועושה את מה שהוא הכי אוהב לעשות - לגרש
סכנות שהעזו להראות את פרצופן המכוער והיו מנסות להסתנן למשרדי
החברה עקב צפיפות האוכלוסין הרבה שנוצרה בממלכה הקסומה כתוצאה
מהיעדרו. מפעם לפעם היתה מגיעה סכנה עם פרצוף יפה שברחה
מהממלכה, והוא היה נותן לה לעבור. זה גרם לו להרהר בינו לבין
עצמו מה עלה בגורל הנסיכה, והאם לא היה כדאי לו לרכב עד חצות
ואז לעצור, במקום לעצור דקה קודם, או שמא התכוונה הנסיכה לקצה
השני של הקשת אשר נוגע באדמה, כי הרי לקשת יש שני קצוות. נו
מילא, הוא לא יכל להתלונן, הוא כבר היה נשוי לביתו המושלמת
(טוב, נו, הכמעט מושלמת) של המנכ"ל, הקים משפחה למופת והיה
מאוד מרוצה. בעצם, ניתן לומר שהאביר שלנו חי לו באושר ובעושר
עד עצם היום הזה.