על הזכרון ומה שאחריו.
היום יום הזכרון. אבל מחר כבר לא. נשכח, ואז נזכר מחדש. נצא
לרחובות, נקרע את התחת בשביל גרושים, סקס מזדמן, קריירה, הצל
של עצמנו. נחגוג כשאפשר, נחסוך כשאי אפשר. ננסה לעשות דברים
שאחרים לא חשבו עליהם. נשתכר פעם בחודש ונדמיין שאנחנו במקום
אחר. נתעורר בבוקר ונהיה באותו מקום. נהיה אכזריים, אגואיסטים,
רעים, יפים. נצחק למישהו בפנים, ואז נעזור, נחייך. נעביר זקנה
את הכביש וניסע מהר. נשתפל עד עפר בשביל שמישהו יחייך אלינו.
וכל זה רק כי אנחנו יכולים. ובעוד שנה יהיה עוד יום זכרון,
ושוב נעבור דרך האש ודרך זכר לרגע אחד של אמת, ונגיד אמן ונלך
לישון. ונתחיל מהתחלה. |
