אני מנסה להבין איך חיים עם היישות שבפנים?
איך יודעים לספק את אשר היא צריכה?
איך משלבים את השכל וההיגיון
עם הרגש והפיגיון
ואיך יודעים שמתבגרים...
האם אותה יישות קטנה
פוקחת עינייה בוקר אחד ואומרת
זהו עברנו שלב?
לשלב חדש
התחלה בחיים לפי נורמות החברה
האם זה אומר שמתבגרים?
איך מרגיעים את היישות הקטנה הילדותית?
מרגיעים במילים
לא שכחנו רק הדחקנו... בשביל לזרום הלאה בנהר החיים...
האם כך מתבגרים?
אותה יישות קטנה שואלת
אך לא להגיון ולא לפיגיון
יש את התשובה...
רק היישות ההיא הפנימית ביותר
והסגורה ביותר
יודעת את  התשובה
אך היא לא מגלה
לא להיגיון ולא לפיגיון
את התשובה התמוהה...