מבטיה חוצבים בי פסל חשוך,
דמות זקן הרועה בצאנו.
במטה אהבה שראשו הפוך,
מדרדר הזקן מדרונו.
אינני עוד האיש במראה,
עיניי כהות ועייפו,
דמותי מעוצבת לפי מחשבה
של אישה במבטה הקפוא.
אני דונלד דאק ומיקי מאוס,
אני סופרמן ופאוסט,
אני כדורית אדומה וגם לבנה,
אני איש שמלגו נבנה.
אני כימותרפיה,
אני ביבליוגרפיה,
אני פסל חשוך ממבט.
אני משקפיים שבורות,
אני רסיסי מנורות,
שמחפש את צילו הנמלט. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.