דניאל מושס / בדידות |
כמהה נפשי למעט אהבה
פיללתי למגע רך
משק שפתיים מרפרף וזך
אותי מחבל התלייה תיקח.
בעשן הנמוג נפתחות עיני
מול הבדידות שחור וסבל שידי.
מכאבי נובטת שירה
חרוזים מחיצי קרה
צועק אל תוך תוכי
זועק אל כאבי שלי.
ואין עונה ואין מחבק
ואין אהבה ורק כאב
כי לילה עוטף את נשמתי
דם שחור שורף את לבי.
נפש עדינה רוצה רק אהבה
מוצא רק ריקנות בשאול התאווה
צועק ומתפלל אלוהים אדירים
צועק ואין שומע, כולם גם בודדים
רק את רק את נוגעת לי בכאב,
רק את התרופה לפצוע זה הלב
לפני אהבתך הבדידות נסוגה
ואין ממה לפחד, עטפתיני ברוגע.
אתה - האושר של חיי
יקירי שומר עלי
נוגעת בגופך וחם לי מבפנים
נפתחת אל תוכך פניך כה יפים ושברירים
בתוך מעיין הכאב
ים של אושר של הלב
כי בתוך כאבך מצאתי אהבה
של חיים של נצוץ שמצית את הלהבה
וכשיבוא היום והאש כבה
חיים חדשים ימשיכו את יהבה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|