המילה הכי אהובה עליי בעולם. למען האמת, אני לא מתביישת להודות
שאני מאוהבת באהבה: ברומנטיקה, באגדות, באביר על הסוס הלבן.
נאיבית? כן, אני יודעת. אם כל פעם שהיו אומרים לי שאני תמימה
הייתי מקבלת 10 אגורות, הייתי היום מיליונרית! ומי שאמר לי
שאני תמימה (כל העולם ואישתו בערך), אמר שזה רע. שלא קיימת
אהבה כזאת בעולם. שזה נגמר, שהאהבה חלפה מאיתנו. קשה לי
להאמין. אולי אני סתם מכחישה, אבל אני רוצה להמשיך ולקוות שזה
קיים. אני רוצה להאמין שגם אני אחווה אותה פעם.
אני לא יודעת אם ממש התאהבתי בחיים שלי. וזה מהסיבה הפשוטה
שאין לי מושג איך להגדיר את המילה "אהבה". בטח שהרגשתי כלפי
כמה בנים פרפרים בבטן ושהנשימה נעתקת ממני. האמת - גם לי פתאום
כל התיאורים האלה נשמעים פיוטיים מדי, אבל זה מה יש וזה מה
שאני מרגישה.
למרות שכל כך הרבה אנשים צוחקים על המילה "אהבה" ומאמינים בכל
ליבם שהיא לא קיימת, אין - כולם רוצים לחוות אותה.
ואולי כשכבר יהיה לי חבר רציני ואהבה אמיתית, אני לא אשאר בדעה
הזאת. אולי. אין לי מושג. שמעתי שהאהבה יכולה להיות לפעמים
כואבת. אבל עד אז - רומטיקנית חסרת תקנה!