חלונות נפרשים עד החוף
סוגים של כחול בכל הצבעים
על גג החורבה, העיר העייפה
מחייכת בסבר פנים
את פועמת בי בתיאום מושלם עם הדופק
בקצב הפרטי של יומי
מתרגש, מתגברת, שליו ורגוע, מתמסרת
ומגיע, וקורא, ומייד מגיב בלי אומר
מתוח וממולא, כל כולי פקעת חומר
מגורה
וזה לא ברור לי בכלל, אך הגוף והיצר
והמילים...
והידיעה, והתחושות, והמילים...
ואני חושק, ואני מרגיע, ואני חושק
ואת פתאום כותבת דברים
ואני חושק בכל הצבעים
ואני לא מכיר את התמהילים
והלשון בחלל מתאמנת
ואת באמבטיה, על הרצפה המבריקה במטבח
בעמידה
בסלון, או בגינה
אישה וגופה, בגופיה
נפערת מולי
בלי מילים מנענעת שפתיים
מזמינה את הבוקר ואותי
לפני שאכין קפה אמיתי...
לעור וחיכוך, ריחות גוף עזים
חמימות מהפנטת, דמיון שגועש
כאב מענוג
גרונות עמוקים
מבטיחים עומקים משתלטים
על האור,
ואפילו על הצללים
אז מתקלח מצחצח ומוכן לפנייך, ראשון
עם חולצה אוורירית שכתוב מאחורה
לא לישון... לאלישון
אני אוחז בידי בקבוקון קטן. יותר.
ויש שם את זה, הגיוני, בערך כמו אבקת חשמל |