קראתי סיפור מפורסם והבנתי את הפואנטה.
חשבתי כך לפחות.
סיפור מאוד פשוט וברור על איש שהיה רעב ואכל שעועית למרות
הקונוטציות הרעות עם הגזים , כי הרעב הוציא אותו מדעתו זמנית,
או כך אומר הסופר. האיש ישן בשקט למרות שעכשיו הוא הפליץ בשינה
והמוניטין שלו הוכפש.
הסיפור היה של אתגר קרת, סיפור נחמד , לא יותר מזה, ובעיקר קצר
וקולע.
קראתי אותו וחשבתי לי כל מיני מחשבות- וזה מה שיפה כל כך
בסיפורים קצרים- אתה יכול לחשוב מה שאתה רוצה עליהם, אבל ראיתי
116 תגובות!!! 116? אמרתי לעצמי, אני חייב לראות מה קרה.
קראתי קצת והבנתי מה קרה.
לא היה פיגוע, לא הולכים מכות,פשוט עם ישראל רוצה להצטלם
בטלוויזיה מאחורי המרואיינים, מנפנפים הבייתה לאמא: "הנה אני
מפורסם".
יש בזה משהו מאוד חולני, כי אם תקראו את מיליוני הסיפורים שיש
פה באתר, בטוח תראו כמה יותר מרשימים מאותו אחד, יותר
מעניינים, יותר מזעזעים, ובוודאי שיותר שווי תגובה, אבל ,
אפעס, אנשים רוצים לגעת בזוהר, ואני רק תוהה , אם כל מי שכתב
תגובות היה באמת הופך מפורסם בגללן , האם זה היה עושה לו משהו?
בכל זאת, כשכל כך הרבה אנשים מתפרסמים כל כך בקלות, זה קצת
מאבד מהערך שלו...
אבל ניחא , בעצם גם אני כותב על זה בתקווה שזה יעניין מישהו,
או שיגיבו אליי, ולכן אין לי זכות כל כך לערער . |