כל ההגדרות הכוללניות הללו.
כל הדרכים שהלכתי בהם ולא הייתי בטוחה אם הצלחתי לגעת או לא
לגעת.
תהיתי מי אני בכלל.
ואם בכלל הייתי פה אי פעם.
כל התירוצים האלו, הקטטות, הויכוחים עם עצמי..
בכלל, תמיד השיחות עם עצמי הן הכי ממצות.
אני המקשיבה הכי טובה שלי.
יכולתי לתת לעצמי טפיחה על השכם, אבל זה יראה קצת מוזר.
לפעמים, אתה מנסה לברוח מהמחשבות שלך
אבל הן עוקבות אחריך לכל מקום.
אפילו לשירותים הן עוקבות אחריך.
אתה מחרבן ומסריח אפילו לך,
אבל למחשבות שלך כנראה אין חוש ריח.
מי אלה כל האנשים מסביב?
איך פתאום נערם פה קהל?
הם כולם מצביעים עליי.
פרנואידית.
כולם מצביעים עליי!
פרנואידית!
כולם מצביעים עליי!
פרנואידית! פרה! זונה! כלבה!
בכלל לא רציתי לשמוע אותי אומרת את זה.
הטירוף שלי משתלט עליי.
הזוועות.
הפאניקה מהמחר של האתמול.
מהיום.
המחר של האתמול.
סיפור די מעניין.
יכולתי לבחור את הכל בקפידה, אבל הכל התבלגן.
לא כל-כך ידעתי במי לגעת.
ואיך.
רציתי למצוץ לו את הזין והוא לא רצה.
טען שלא אוהב שמוצצים.
בכל אופן לא אכפת לי.
זה בכלל לא טעים.
רציתי למצוץ לו את הזין.
הוא אמר שזה טוב.
אותו אני באמת יותר אוהבת,
ולא אכפת לי שזה לא..
טעים.
אבל אני יותר לא מוצצת את הזין שלו.
וזה המחר של האתמול.