עכשיו את מאושרת
יש לך מישהו אחר,
ואותי את לא רוצה
לא בתור ידיד
ולא בתור חבר.
עכשיו את עושה חיים
מבלה איתו
כשלי עצוב מבפנים.
בפרס החיים הוא זכה
קיבל אותך במתנה,
ואת כמו ציפור במרום
חולפת על פני מבלי להגיד שלום.

זה כבר לא חשוב
זה פשוט מאד עצוב,
לדעת שבעיניה
אתה פשוט בזבוז.
אז תוציא אותה מהראש
גם אם זה ייקח שלוש שנים
בסוף תהיה בפנים,
תהנה מהחיים.

את כבר לא מאמינה,
את רוצה לשכוח
ואני רוצה הכל מהתחלה.
רוצה להתעורר
ולא לדעת שאת עם אחר.
רוצה לצעוק, לשתוק, לחנוק,
רוצה איתך עמוק לצלול
ורוצה אותך לשאול

כמה אני חשוב?
ולמה זה עצוב?