-"רקפת. לא ,רגע, אולי חצב? לא, בעצם הרדוף."
-"אין לי את כל הזמן שבעולם, כשתחליט תודיע לי, בינתיים אני
משאיר
 אותך גבעול."
מה הסיכוי שייפול פסנתר על בן-אדם? עליי נפל. הלכתי ברחוב, כך
סתם,
ונפל עליי פסנתר מקומה שנייה.
אז עכשיו אני צמח. טוב, לא בדיוק צמח, בינתיים רק גבעול, אבל
זה
רק בגלל שעדיין לא החלטתי איזה צמח להיות.
בינתיים אני מסתובב כאן, פוגש צמחים אחרים, שומע סיפורים
מעניינים.
על זה עלתה משאית, ההוא שכח שאין מעלית בפיר, ואחד שחשב שרד
בול
באמת נותן לך כנפיים. "הביצה" - כך מכנים את המקום הזה כל
הצמחים.
אולי זה בגלל הצחנה שמורגשת כאן באוויר. האחראי אומר שזה הדשן,

שעוזר לנו להמשיך לצמוח, להיות צמחים. אבל אף אחד כאן לא שם
על
האחראי, שהוא בעצם סתם מלאך זוטר, שנשלח לכאן כעונש על חטאים
קודמים. בשמיים קוראים לו "הגנן" וצוחקים עליו כל הזמן, אבל
לו
זה לא אכפת. הוא די נהנה איתנו, הצמחים, מטפל בנו יפה.
אומרים ש"הביצה" היא המקום הכי גרוע: לא גן-עדן, לא גיהנום,
אלא משהו באמצע. תקוע באמצע השמיים, בחור נידח. יש כאן כמה
צמחים שכבר הציצו לעולם הבא, וחזרו. הם מספרים ששם או טוב או
רע,
תלוי מה עשית. כאן רע לכולם, חיים בחוסר ודאות. כל יום יכול
לבוא "הגנן" ולגזום אותך, עם מזמרה, כמו כלום.
"הביצה" זה לא המקום להיות בו, רוב הצמחים כאן מייעצים לי.
תמצא לך מקום אחר, נצל את העובדה שאתה עדיין גבעול מסכן, אז
לפני
שאתה מחליט, אל תחליט. ברח מכאן מהר ככל האפשר, הם אומרים.
ביקשתי העברה, אבל האחראי לא הסכים. הוא לחץ עליי להחליט איזה
צמח אני רוצה להיות, אז אמרתי לו שאני צריך עוד קצת זמן.
הוא אמר שמבחינתו אין בעיה, במילא יש לי עוד הרבה זמן כאן.
הסתובבתי עוד קצת בין כולם, והצלחתי להתחבב על רוב הצמחים.
הרגשתי טוב עם עצמי, סוף סוף מקובל, פופולרי. אפילו מצאתי
איזו
כלנית ששמה עליי עין.אז היום החלטתי איזה צמח אני הולך להיות,
ומעכשיו אתם יכולים לקרוא לי: הנרקיס- מלך "הביצה".